“"העולם הוא גדול, ידידי, מלא בכאב, אך גם מלא באושר. הכאב עוזר לך לצמוח; האושר הופך את המסע לנסבל (מונטוליו דה-ברושי, המדריך של דריזל לעולם הסיירות. עמ׳ 203).

הספר "שהות" (הוצאת אופוס, 2002) מאת רוברט אנטוני סלבטורה הינו הכרך השלישי והסוגר בטרילוגיית "האלף האפל" בסדרת "ממלכות נשכחות", שהיא למעשה קדימון לספרו הראשון של סלבטורה אודות גיבורו, האלף האפל, דריזט, "רסיס הקריסטל". בספר תיאר סלבטורה כיצד גיבורו דריזט, צעיר הבנים בבית ד'ואורדן, אשר נמלט מביתו בעולם המעמקים ומחברת האלפים האפלים המושחתים והרשעים, הגיע מעלה, לעולם הממלכות הנשכחות. "דריזט חי למעלה משלושים שנה במנזוברנזן, אך מעולם לא השלים עם דרכיהם האכזריות של בני עמו. הוא גרם מבוכה מתמדת לבית דו׳אורדן, למרות כישורי הלחימה המדהימים שלו" (עמ׳ 9). עם שתי החרבות המעוקלות החדות כתער שלו, אין מי שישווה לדריזט כלוחם. "חושיו וגופו של דריזט אומנו ללחימה; האלף היה מכונת לחימה מושלמת" (עמ׳ 67). אבל למרות יכולות הלחימה שלו, והפנתרה הקסומה שלו גוויניבאר, דריזט היה לבדו והיה עליו למצוא את דרכו בעולם עוין, מסוכן שגיבש כבר מזמן את דעתו על בני מינו של דריזט כמי שהם רעים ומסוכנים. 

עד מהרה מואשם דריזט על לא עוול בחפו בטבח משפחת חוואים ונאלץ להימלט על נפשו מציידי ראשים וסיירים. בעודו נמלט פגש האלף האפל במונטוליו דה-ברושי, זקן עיוור שחי לו ביער לצד חבריו בעלי החיים. אך היה בו יותר משהעין פגשה במבט ראשון. מונטוליו היה סייר. הוא נפצע בשעתו בקרב ואיבד את מאור עיניו. אך הוא נותר לוחם מיומן בזכות יכולותיו כסייר וחושיו האחרים. "הוא סיפר לדריזט על חבורת הסיירים האחרונה עמה נדד, וכיצד מלחמה החבורה בדרקון אדום שפשט על כפרי הסביבה. הדרקון נהרג. אך שלושה מהסיירים נהרגו גם הם, ופניו של מונטוליו נשרפו כליל" (עמ׳ 161). מונטליו הציע ללמד את דריזט להיות סייר ולעבוד את האלה הטובה מיאליקי. "דריזט למד את דרכי הסיירים במהירות, וכישוריו עלו על ציפיותיו הנהלהבות של מונטוליו" (עמ׳ 200). בהדרכת מונטוליו הפך דריזט לסייר "מיומן בדרכי הטבע ובשימוש בנשק" (עמ׳ 244). 

"זה כל העניין. אתה צריך ללמוד את האזור בו אתה נמצא כפי שציפור רואה אותו – מלמעלה. רק אז תוכל לבחור במסלול הנכון" (עמ׳ 201), הסביר לו מונטליו. "דריזט היה צעיר, לפי מונחי האלפים, אך הוא כבר היה מנוסה יותר מחיילים מקצועיים רבים" (עמ׳ 146). בספר ניכר שהפנים היטב את שיעוריו של הסייר הזקן והפך לסייר לוחם מיומן וקטלני. אך האם יוכל למצוא מקום שיקרא לו בית, ובריות שיכול לכנות חברים וקהילה?

לא כל הטרילוגיה מוצלחת. הספר הראשון נהדר, השני חלש והשלישי מוצלח. קראתי את הספר בנערותי וגם כיום מצאתי אותו מותח ומוצלח. יתרה מכך, כפי שזכרתי המפגש של דריזט עם הדרקון האדום הוא קטע מותח ומהנה במיוחד ששווה את הספר כולו. כדאי.”