לא מזמן עלה אצלי קליינט אחד אספתי אותו במקרה מהכיכר בגן יבנה ולפי איך שנראה לי חשבתי יישב בשקט כל הדרך ייתן לי לנסוע בסוטול שלי. לא ככה היה. מדקה אחרי שעלה פתח את הפה שלו ולא סגר אותו בכלל. אני מתי שזה קורה בדרך כלל אני נכנס להאזנה בניוטרל יעני אני עושה את עצמי מקשיב ורק שאני קולט שנהיה שקט יותר משניה שתיים אני מבין שזה התור שלי להשחיל מילה אני זורק איזה וואלה ואם אני קולט שזה לא במקום אני ישר חוזר עם - אז מה אתה אומר - או משהו בסגנון יעני על פי רוב ככה אני מסתדר. עם הבחור הזה זה לא עבד. הוא כל רגע שואל שאלה וזה שאלות שאתה חייב להיות בעניינים יעני אתה חייב אשכרה לשמוע מה הוא אומר לך וגם להבין.
מפה לשם הבן אדם חם רותח על המתנגדי חיסונים. הוא יש לו טיעונים מפה עד ראש העין למה הם זבלים ולמה צריך היה לא להכניס אותם לבתי חולים ולמה היה צריך להחרים להם את הדרכונים בשביל שלא יוכלו לנסוע לחוץ לארץ ועוד כל מיני דברים שאני לא רוצה לחזור עליהם פה בשביל שזה מוגזם. אני בעקרון גם בדעה שהמתנגדי חיסונים זה אנשים שבשם של הכיבוד של הבני אדם הולכים נגד הבני אדם. לא שאני חושב שצריך לעשות להם כל מה שזה אמר אבל אני הבנתי מאיפה הוא מוציא את העצבים שלו. על כל מקרה אני מתי שנסענו דוקא אמרתי לו מתי ששאל אותי את הדיעה ההפוכה לשלו (אפילו שזה לא הדיעה שלי) בגלל שאז אתה רואה איך הבנאדם מתחדד יעני מוציא מעצמו עוד עקרונות שלפני זה אפילו לא חשב עליהם.
ואני כל הזמן רץ בראש שלי האסימוב הזה בגלל שאחד הדברים שהוא מדבר עליהם פה בסיפור זה מה יותר טוב בשביל כל האנשים שיחשבו אחד על השני כל הזמן ויהיו אחד בשביל השני או שכל אחד יהיה מיוחד בעצמו אפילו אם זה פוגע באנשים אחרים.האסימוב כתב את הסיפור הזה מזמן ואנחנו כבר הרבה זמן בתקופה ששמים את המה שקוראים אינדיבידואליות על הראש של הבית מקדש כאילו זה הדבר הכי חשוב שיש ואני חושב שזה באמת חשוב אבל אתה לא יכול ללכת בקיצון רק על הדבר הזה שיש עוד דברים חשובים וצריך הכי חשוב שיהיה לך פרופורציה.הסיפור זה כמו סיפור הרפתקאות שהולכים ממקום למקום בשביל למצוא את האוצר (שזה כדור הארץ) וזה סיפור נחמד. על הדרך מתייחסים לבחורות כאילו זה מלפני מאה שנה אבל אני סולח על זה בגלל שזה סיפור ממפעם.
בקיצור זה נחמד מאד אבל בשביל מחשבות עמוקות עדיף שתתפסו כיוון אחר.


















