ביקורת ספרותית על יומה של מיס פטיגרו מאת ויניפרד ווטסון
ספר טוב

---

ספר מחמם לב .חינני , כיף לקרוא וסיימתי עם חיוך.
זהו גם ספר מסוג הספרים שאת קוראת ואומרת :אלוהים אדירים, כלום לא השתנה.
הספר נכתב בשנות ה 30 של המאה הקודמת ובהרבה היבטים מזכיר את המידות הטובות של מדליין סנט - ג'ון (שגם עליו כתבתי בקורת) ואת פרחים למיסיס האריס של פול גאליקו. גם כאן מדובר בנובלה. ספרון לא ארוך במיוחד, כתב גדול ,שורות רחבות בלוויית איורים.
זהו מן סיפור סינדרלה התחום ביממה אחת פחות או יותר המשנה את כל כיוון חייה של מיס גווינבר פטיגרו.
במהלך היום הזה תסחף מיס פטיגרו לאירועים כמוהם לא חוותה מעולם תוך כדי עימות פנימי בין עקרונות חינוכה השמרני מצד אחד והרצון להתקבל ,לחוות הרפתקה וההכרה כי מתחת לכל התוויות בני אדם הם בני אדם - מצד שני.
מיס פטיגרו, אישה דהויה בשנות ה 40 לחייה ,מה שנקרא בעבר בתולה זקנה, מתפרנסת בקושי מעבודתה כאומנת שזה למעשה שם תואר מוגזם לעבודתה כמטפלת. רוב הזמן היא משמשת גם כמנקה, מכבסת, מגהצת, מבשלת ממלאת שליחויות וככל העולה על דעתם של מעסיקיה.
היא לא מאד מוצלחת בעבודתה, הילדים והוריהם רודים בה. היא בתת תזונה ,מטבעות ספורים נותרו בארנקה והיא עומדת להיות מסולקת מן הדירה אותה שכרה.
בהיותה בת למשפחה שמרנית ואדוקה (אביה היה כומר ) ובהתחשב בזמן: שנות ה30 של המאה ה - 20 - ובמקום : לונדון אין הרבה אפשרויות תעסוקה אחרות הפתוחות בפניה.

עקב טעות מוצלחת ,סוכנות התעסוקה שולחת אותה אל דליסיה לאפוס שחקנית וזמרת (שאין לה שום ילדים ) ומיד היא נשאבת לעולם זוהר ונוצץ שבו הלבוש , הטיפוח, העישון ,שתיית האלכוהול ואהבהבים עם 3 גברים שונים מושלים בכיפה.
דליסיה מיד מקבלת אותה בלי שאלות , משתפת אותה בשלל בעיותיה הרומנטיות ומתחננת לעצתה. מיס פטיגרו אמנם המומה ונרעשת לנוכח אורח החיים הפרוץ ,העליז, המתירני והצבעוני אבל מוצאת עצמה מתעלמת מהחינוך השמרני שקבלה וצוללת בהתלהבות להרפתקה שנפלה לחיקה.
בזכות אמירה נועזת או שתיים היא הופכת לאורים ותומים של דליסיה וחברתה אידית, מתעמתת עבורן עם הגברים השונים בחייהן, פותרת עבורן בעיות רומנטיות , זוכה ללבוש מחלצות ,לטיפול בשיער ואיפור שמעולם לא העיזה להשתמש בו קודם, מבקרת במועדון לילה, מתארחת במסיבה בוהמיינית, שותה אלכוהול ומפגינה עמוד שדרה ותבונה.
עד סופו של הסיפור יזכו הבנות בסוף מזן סינדרלה (שתי חתונות) שהונדס ע"י מיס פטיגרו.
מיס פטיגרו עצמה לא תחזור לחייה המשמימים והבודדים להכמיר ותקבל סוף טוב משל עצמה.
הסיפור שזור אמירות על טבע האדם והאופי האנושי (שכאמור ממש לא השתנה...) הוא שנון ,בקורתי ומשעשע.
אני מסתכנת פה בהרחקת הקהל אבל אני חייבת לטעון שזה ספר פמיניסטי.
אמנם כל הנשים תואמות לסטראוטיפ השוביניסטי - תלויות בגבר כלכלית ,נפשית ותרבותית. ולמוסר הצדקני הנוצרי - איפור זו פריצות ,עישון זה לגברים - אבל כל אחת מן הגיבורות מגלה עצמאות ועמידה משלה,
אדית אמנם הקימה עסק הודות לממונו של בעלה המנוח אבל היא בנתה אותו ומתחזקת אותו בכוחות עצמה.
דליסיה רואה עצמה מחויבת לתמיכה של גבר אבל היא מג'נגלת בין שלושה שונים עד שבוחרת בראוי והנכון המבין אותה ,לא ינצל אותה ושיביא לה אושר.
זה גם ספר על אחווה נשית - כולן עוזרות לכולן וכולן יוצאות נשכרות בדרך כזו או אחרת.
ובעיקר זה ספר על העצמה עצמית. מיס פטיגרו של תחילת היום איננה מיס פטיגרו של סופו.

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על יומה של מיס פטיגרו