*יש מצב לספויילרים*
ספר מוזר ,שונה, זו בקורת נוקבת על העולם האקדמי ותחום מדעי הרוח אבל לא ממש כיף לקרוא אותה.
על הספר שורה מן רוח חלום דרום אמריקאית ,זה מזכיר במקצת את מארקס , סיפור ריאלי מעורב בפנטזיה, סוג של מותחן, זה גם ספר אפל ,גותי במקצת ובכלל כל התערובת מוגזמת לטעמי ומפספסת את הנקודה.
מירו סטודנט נצחי בן 30 ,אוסף חומר לדוקטורט באיזה נושא לא איזוטרי שמי יודע מתיי יגיש אותו, בעזרת אמו שיש לה קשרים חזקים הוא משיג מן משרה לא ברורה של מזכיר בארכיון של מדעי הרוח. הוא עובד 4 שעות ביום ומנצל את הזמן כאמור לאיסוף חומר. העבודה והמשכורת מאפשרים לו לצאת מבית אמו -מה שממש מכעיס אותה -אבל הקיום שלו הוא מאד אפרורי ומשמים. מנהל המכון פרופ' קונדה מגייס אותו לעזרה במחקר שלו על הומרו ברוקה סופר שאיש לא יודע עליו דבר, שאי אפשר למצוא את ספריו בשום מקום והיחיד שמסוגל לומר שקרא אותם הוא הפרופסור,
אחת היצירות היא סיפור שמשתנה תדיר ומשמש להעברת מסרים מודיעיניים ,קיימות לסיפור מאות גרסאות והמשימה של מירו היא לרכז אותן ולערוך השוואה במטרה לאתר את הסיפור המקורי, זו עבודת נמלים נוקדנית והוא לא זוכה לשום קרדיט ראוי מלבד הזכרת שמו ב"תודות " כאשר הפרופסור מפרסם חלק מהמחקר.
כל פרסומו האקדמי של הפרופסור מבוסס על מחקרו בהומר ברוקה ,יש לו לפחות שני מתחרים שנלחמים בו בארס רב ומנסים לגייס את מירו לצדם. מירו עצמו מתחיל להתעניין בתעלומה והתעלמותו של הפרופסור מהכרה בעזרתו מתדלקת את ניסיונו לחקור.
הסיפור הבלשי חלש במיוחד ולא כולל את המאפיינים הצפויים, יש לנו 2-3 מתים והמשטרה מכריזה על התאבדות ותאונה אבל מירו וידידו מחליטים שזה רצח ומבססים את ההנחה על ראיות קלושות.
המכון עצמו -שהוא מן הסתם מטפורה לפקולטה למדעי הרוח -הוא מן בניין ישן בן 4 קומות מלא במבוכי מגדלי נייר ישנים ולא מסודרים וודאי שלא מקוטלגים ,כסאות שבורים ,חשמל מהבהב, מעלית שלא עובדת שנים ,חולדות ועכברים ובעיקר נזילות מים שאיש לא מסוגל או מעוניין לתקן ובסוף הספר יגרפו בשיטפון את רוב הניירת כולל העותק האחד והיחיד של ספרו האחרון של ברוקה שמירו קיבל מידיו .
כשמירו ורעיו מחליטים לחפש עותק מסוים שלפני כמה שנים אחד מהם ראה לרגע ,הם מצטיידים משל יצאו לטיול בהרי האנדים - כולל סנדויצ'ים לדרך. באחת הפעמים מוזכרת משלחת מחקר ארכאולוגית שניסתה למפות את המנהרות מתחת למכון.
האווירה המלנכולית האפלה ,הבניין ההרוס והמתפרק ,מגדלי הנייר המיותר שאיש אינו מעיין בהם עשרות שנים ,שנרטבים ובסוף נשאים בשיטפון ,התקרות המתפרקות ,הקירות העבשים ,כל אלה מבהירים בבוטות מה חושב דה סנטיס על מצבה של האקדמיה בכלל ומדעי הרוח בפרט.
אנחנו נגלה מי הרוצח -אין הפתעה- וגם נגלה את ברוקה אבל אין שום קתרזיס או הנאה בפתרון. הספר יסתיים לאחר פגישתו של מירו עם ברוקה שמסתבר שהתחבא "מתחת לפנס " והנדס את האירועים כולם .הוא בוחר במירו לשאת את ה"בשורה" כלומר הספר שכתב אבל זה כאמור נסחף בשטפון ולמרבה האירוניה מאחר ופרופ' קונדה מת מוצא עצמו מירו האדם היחיד שיכול להעיד על עובדת קיומו של ברוקה והיחיד שקרא את יצירתו.
כאמור ספר שונה. הוא לא חסר עניין אבל בפירוש אינו מותח.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
