ביקורת ספרותית על יומה של מיס פטיגרו מאת ויניפרד ווטסון
ספר בסדר

---

מה זה "צעיר"? נראה לי שאלה טובה שיכולה להיות הבסיס לגישה שבה הולכים לקרוא את הספר הזה. רוב ההיסטוריה נעשתה על ידי אנשים צעירים מאוד, משום שתוחלת החיים הנמוכה הביאה אנשים צעירים, שלא לומר נערים ממש, לעמדות השפעה וממשל. היום זה לא ממש ככה, למעשה חלק ממש שונה, כמו למשל האמירה שגיל ההתבגרות נמשך עד גיל 30, או הגיליונות החגיגיים של "מאה הצעירים המבטיחים" ובהם הגבול שבו מדרגים אנשים עד גיל 40.

אז היום בני עשרים ומשהו הם צעירים בוודאות, אבל גם בני שלושים, וגם גיל ארבעים הוא לא מאוד זקן. פעם, גם לא כל כך מזמן, זה לא היה ככה. גווניבר פטיגרו היא מהתקופה שבה גיל ארבעים היה כבר מבוגר, שלא לומר על גבול הזקנה. היא בעצמה אפורה, עייפה ומרוטה מחיים לא טובים, תזונה גרועה, דאגות, עוני ומקומות עבודה לא מותאמים. הכותבת, ויניפרד ווטסון שולחת אותה אל העבודה הבאה שלה - אומנת בבית של מיס (!) לאפוס. זה היתה יכולה להיות פתיחה טובה לקומדיה של טעויות שבה מיס פטיגרו השמרנית נתקלת בעולמה המפוזר והבזבזני של זמרת מועדוני לילה. ולשם חשבתי שהספר הולך. אבל לא.

דליסיה לאפוס, צעירה ויפה גם בשעת בוקר אחרי לילה ללא שינה, לא טורחת לשאול את גווינבר מי היא ומה היא עושה שם. כפי שהיא אומרת לאחר מכן "עוד הייתי יכולה לגלות שאת מוכרת שואבי אבק ואז מה הקטע". במקום זה היא מושכת את גווניבר לתסבוכת הרומנטית הנוכחית שלה, כדי שתעזור לה לפתור אותה. וגווניבר, להפתעתה הרבה, גם מצליחה לעשות את זה.

וכך זה נמשך לאורך יום מלא. קצת בשל ניסיון חיים וזכרונות ממעסיקים קודמים שלה, קצת בעזרת תדלוק כזה או אחר של מיץ אומץ - אלכוהולי או זה הנלווה לקצת איפור, תסרוקת הולמת ובגד יפה, אליסיה הצעירה והנוצצת וגווניבר המבוגרת והאפורה לשעבר מבלות יחד, מטפלות במחזרים של אליסיה ומסדרות אחת לשניה את החיים.

הקטע של הספר הזה הוא בהיותו הוצאה מחודשת של רומן שנכתב בשנות השלושים של המאה הקודמת, על ידי סופרת שכתבה שישה רומנים ואז ילדה את הבן הראשון שלה והפסיקה לכתוב. האם הוא עומד במבחן הזמן? אין ספק שההוצאה שבחרה להוציא אותו מחדש חושבת שכן. אני הייתי רוצה לקוות שהעולם שבו זמרת צריכה לשכב עם מנהל המועדון שבו היא שרה, או סתם אישה שגרה בדירה שמממן המאהב העשיר והנשוי שלה פג מן העולם. בכל מקרה, כמו שאמרתי היום נשים בנות ארבעים לא מרגישות מבוגרות ולא מתייאשות מזוגיות ואהבה, גם אם עדיין, כמו תמיד, מבחינת בנות השערים ומשהו הן תראנה קשישות. התוצאה חמודה, מעמדית מאוד, אבל זו אנגליה, וקריאה מאוד על אף השנים שחלפו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על יומה של מיס פטיגרו