ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 31 במאי, 2021
ע"י גלית
ע"י גלית
************* ספויילרים ******************
הספר הזה נמצא אצלי המון המון שנים, אספתי אותו באחד ממעברי הדירות של הוריי ואיכשהו כל פעם הורדתי לתחתית הערימה , משום מה חשבתי שזה ספר עיוני על פצצת האטום ("פרויקט" מנהטן בלבל אותי) אז לא היה לי דחוף לקרוא, ועוד ספר כזה ישן, עד שהתפניתי סוף סוף להוסיף את התמונה שלו ולעדכן פרטים בסימניה גיליתי שזה בכלל מותחן בלשי. בהתחשב בכך שיצא ב 1970 מה שאומר שנכתב מתישהו בשנות ה 60 זה ספר סביר, הטכנולוגיה כמובן בסיסית לגמרי, הקצב איטי להחריד האנשים שוביניסטים להחליא, זה מתבטא באמירות, בציפיות , בעבודות שנשים מבצעות .
ובכל זאת הפושע ***** ספויילר **** הוא אישה וגם החשודה המרכזית .
מצד שני ,למרות שרוב הספר ניתן קרדיט מלא על תכנון ערמומי וביצוע מדהים הן פיזית והן טכנולוגית לאישה ,בסופו של עניין מתברר -כמובן -שהייתה שותפתו של המסטר מיינד שהצליח לבלבל את שלל החוקרים .
העלילה פשוטה במיוחד ,אבל מוצגת כמה שהוא שיא התחכום,
פרשה שדורשת שימוש בכמה רשויות חוק ובשלושה חוקרים לפחות שאחד מהם הוא "קומיסר X" שמוצג כארכי בלש ואכן פותר את התעלומה בסופו של עניין.
התעלומה ד.א היא כמה גניבות מוזרות שהצליחו לנצח מתקן אבטחה מתוחכם .
בסופו של דבר -כצפוי- מדובר בהסוואה כשהמטרה הסופית היא גניבת כמה מיליונים מהבנק ,
למרבה הצער שיטת הפריצה מתוארת בצורה מפורשת על גבי הכריכה,
מצד שני השיא אליו חתר הספר מתבצע בעמודים ספורים והפריצה מתוארת אחד לאחד תוך כדי ביצוע ולא על ידי חקירה ותשובות של החוקרים.
בקיצור ספר סביר מינוס.
אולי אם הייתי קוראת אותו לפני 30 שנה הייתי מתפעלת. הוא לא עומד במבחן הזמן ולא בגלל הטכנולוגיה הנחותה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
הרביעי מחכה ל י על המדף כבר זמן מה.
אני רק אסיים עם הנסבו הזה קודם...
לא לא קראתי. הוא שווה? |
|
|
אפרתי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
קורמורן סטרייק נהדר, קראתי את השלישיה ומחכה לבא.
קראת את האספן של פאולס?
|
|
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
המממ...
לא יודעת אם הייתי קוראת לאהובת הקצין הצרפתי יצירת מופת. זו קלאסיקה אין ספק, היא שרדה פחות או יותר את מבחן הזמן, יש בה עניין ותיאורי הנוף די מרהיבים בעיני אבל מופת? לקרוא יותר מפעם אחת ? לא לטעמי.
האמט קצת שובר לי את השיניים לא שקראתי יתר מדיי ממנו, לג'ון מקדונלד עשיתי בינג' לפני כמה שנים וגם הוא אתגר אותי למדיי ולרוס מקדונלד מעולם לא הגעתי למרות שהתכוונתי, אני מסכימה שכריסטי לא ממש ידעה לכתוב אבל למי אכפת ....התעלומות שוות. אני מתקשה לחשוב על יצירת מופת בכל השטויות שקראתי נניח ב 5 השנים האחרונות. גם בקרב הקלאסיקות ,היו כמה ממש כיפים או מרתקים - אש פראית לאילונה אנדרוז, בית קדרות לצ'ארלס דיקנס- אוליי פרחים לעכבר הלבן אבל זה לא ממש חדש. או בלש שנגע לליבי (אוליי קורמורן סטרייק - המושבעים עוד לא חזרו) אבל אני ממשיכה לנסות. |
|
|
אפרתי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
את ריימונד צ'נדלר אני אוהבת מאוד ואת דשיאל האמט גם, וגם את כריסטי ואת קונן דויל
לא אכפת לי מותחן מלפני 100 שנה או חמישים שנה, אני אוהבת מותחנים שכתובים נהדר והם גם מפתיעים להפליא כריסטי כתבה איום, אבל גאונית בתעלומות. אגב, אני אהבתי מאוד את רוס מקדונלד (לא רק את ג'ון) שכתב על העשירים של לוס אנג'לס ועיירות השינה שלה, בלש נהדר.
אהובת הקצין הצרפתי, הו הא, ג'ון פאולס יצירת מופת. להגיד שבשנים האחרונות נתקלתי באיזו יצירת מופת חדשה? לא נראה לי. |
|
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
את האישה בלבן לא אהבתי....
זו אכן חוויה אחרת, בעיקר הקצב מדהים אותי כל פעם מחדש . כשקראתי את אהובת הקצין הצרפתי למשל זה ממש חבט בי בפרצוף . כל כך התרגלנו לתזזית הזו ומאסת הדם והרצח והגועל ( אתמול התחלתי את הארי הולה 8 לב משונן אז אני בטראומה קלה) שממש קשה לנו (טוב לי) לצלול לספר שמתנהל הרבה יותר באיטיות. לפעמים זה עובד טוב (המיניאטורה שנעלמה -אריך קסטנר) לפעמים לא.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
לפעמים זו חווייה מצחיקה לקרוא היום מותחן שנכתב לפני 50 - 60 שנה.
הוא לא מספיק עתיק להיחשב "קלאסיקה" ולקבל קרדיט על ראשוניותו (כמו "האישה בלבן", נניח) והוא מייצג גישות, מנטליות, התנהגויות שהיום נראות ארכאיות. מפעם לפעם זה בהחלט תרגיל מעניין, נראה לי. |
|
|
גלית
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
צודקת אפרתי
הבעיה פה היא לא באמת הטכנולוגיה - שנשמעת ממש מטופשת היום - הרי אגאטה כריסטי וקונן דויל עדיין עוברים בקלות ( גם אם שוביניזם ,גזענות ,אתנוצנטריות ויחס קל להפליא לאופיום וקוקאין צורמים לקורא של ימנו ) כי הטכנולוגיה מתייחסת רק לעניין מערכת האבטחה ואולי גם שיטות העבודה המשטרתיות. ואפילו לא הפתרון שבולט לעיין כמגדלור והחשודים הלא מפתיעים
מקלין כתב סיפור עם רעיון דומה ( כל מיני איומי טרור כהסחת דעת לפריצה לבנק גדול) כמה שנים אחר כך ובכל זאת זה היה הרבה יותר מעניין. אני עדיין מסוגלת ליהנות מריימונד צ'נדלר וג'ון מקדונלד אבל בספר הנ"ל לא היה גיבור מושך לב או שנון או נבון במיוחד(למרות ההתייהרות על גבי הכריכה והשם המונפץ - ולא מוסבר כלל - קומיסר X) הוא מבלה את רוב עיתותיו בנסיעה מצד זה של העיר לצידה השני ,וזה פחות או יותר מה שהוא עושה. |
|
|
אפרתי
(לפני 4 שנים ו-4 חודשים)
חלק גדול מהמותחנים מתיישנים אם הם מתבססים על זיהוי זקיק שיער שצולם במצלמת רחוב
שיש לה תוכנת זיהוי פנים שמתכתבת עם פיצוח כתובת IP של שרת בוונצואלה.
אבל אם המותחן מתבסס על שכלו של הבלש הוא לא יתיישן לעולם. לכן שרלוק הולמס עדיין רלבנטי. ואפילו ג'ק ריצ'ר שפיצוח התעלומות שלו מתבסס על יכולת אנליטית והיקשים ולא על הנייד שאין לו, לא ממש מתיישן. |
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
