ביקורת ספרותית על גבר נכנס בפרדס מאת אשכול נבו

---

ספר ובו שלושה סיפורים (בני כמאה עמ' כל אחד) ובעצם סיפור בשלוש גרסאות.
מצאתי בו את אותו הסיפור, סוג של "כיפה אדומה" למבוגרים, כשהזאב והכיפה ושאר המשתתפים ועוד נוספים משתני מין / גיל / סגנון.
הסיפור למעשה הוא אותו הסיפור.
שלוש פעמים, בשינויים - האנשים שונים, הגילאים אחרים, הסביבה שונה, הקולות אחרים. היער – יער. אנושי או טבעי.
וזה מעניין כיצד לקח אשכול נבו סיפור שרקח וסיפר אותו בדרך של תרחישים שונים, כשבשלושת המקרים קווי הדמיון נמצאים בהתחלה, בסוף, אם מחפשים טוב אז גם באמצע.
הוא כתב בדברי הסיום שלו "הספר הזה נכתב רובו ככולו בימים של ריחוק חברתי מכאיב ומגבלות מרחיקות לכת על חופש התנועה. אבל אי אפשר לשים סגר על הדמיון" – אני חושבת שבסיפורים ניכרים היטב הכאב, מועקת הריחוק, הדמיון והמציאות האפשרית המדומיינת שמתערבבים זה בזה וכן חופש המרחבים המתגעגע.
לטובת האמירה הנאותה, ספרים קודמים של אשכול נבו (למעט אחד, "שלוש קומות" שאהבתי) - לא קראתי. התחלתי שלושה מהם – לא התחברתי, הרגישו לי יותר מדיי "אני והחבר'ה בימי האוניברסיטה כזה" ועזבתי. לעומת זאת, את "גבר נכנס בפרדס" מאוד אהבתי. את סיפור האמצע יותר מכולם ואת האחרון פחות מכולם.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על גבר נכנס בפרדס