קראתי את הספר לפני הרבה שנים ואני מודה שאני לא זוכר את כולו. אבל יש בזה יתרון, כי אני יכול לכתוב רק את מה שנחרט לי בזיכרון טוב.
אני כותב את הביקורת גם כקורא אבל גם (ואולי בעיקר ) ככלכלן ומי שעוסק גם בניתוח נתונים וסטטיסיטיקה. באוניברסיטה וגם במשך שנים לאחר התואר, אתה בטוח שאתה מצוייד בכלים לנתח כל תופעה. האמת היא שניתן להמשיך לחשוב כך עד הסוף , אם אתה בטוח שאתה תמיד צודק. אתה יכול להצדיק כל טענה שלך ולטעון שאחרים טועים.
אבל, למי שמוכן להיפתח לאפשרות שההסתברות ואולי אפילו הופעת מקרים לא צפויים ואפילו הגורל, קובעים הרבה יותר מתחזיות מלומדות, הספר הזה יכול לפתוח את הראש ולהרחיב אופקים.
כפי שכתבתי, קראתי אותו מזמן ולכן נשאר בי רק המיצוי שלו (מבחינתי. ייתכן שקורא אחר מתחום אחר יראה מיצוי אחר) וזה מסתכם לשני פתגמים שאני זוכר :
1. היגיון היא השיטה המאורגנת לטעות במאה אחוז.
(רוברט א. היינליין)
המשפט הזה של מחבר ספרי מדע בדיוני, מאוד מתאים לרוח הספר. הרבה אנשים נותנים יותר מידי קרדיט למלומדים שלעתים הצלחתם באה במקרה , או שאותם מלומדים נותנים תחזיות שלאחר מכן לא עובדות, אבל אז מי זוכר?? ולרוב, יש לאותם מלומדים סיבה מדוע התחזית לא עבדה. לי זה מוכר מאוד. אני קורא תחזיות בעיקר על מצב הכלכלה והמשק, מט"ח, נפט. ולרוב כשהן לא עובדות, אותו אנליסט שותק. לא תמיד הכל עובד בניתוח הגיוני. וגם תחזיות שלי לא תמיד עבדו.

2. ההסתברות אינה באה במקום סיבתיות והיקבעות ממשית, אלא רק במקומה של הבורות האנושית.
(פייר סימון לפלס).
המשפט הזה, שדווקא מסרב להכיר בכוחה של ההסתברות והמקריות, שוגה בכמה אופנים (אמנם נכון שבורות אינה מידה טובה אבל...): צריך להודות שיש למקריות וגם לבורות מקום גדול בקביעת מהלך חיינו וגורל העולם בכלל (אתמול כתבתי על סיפרה של טוכמן-מצעד האיוולת, גם שם יש לבורות מקום של כבוד.)

הספר מלא בדוגמאות שמוכיחות בצורה לא מחקרית את טענות המחבר המעניין והמבריק של ספר מדע פופולרי זה.
לא אומר שאין חסרונות לספר (כגון ההתנשאות של המחבר שהפך למולטי מליונר בגלל עבודתו כאנליסט ויכולות חישוב הסתברותיות שלו. הוא מזכיר בכל מקום את משכורתו, הונו והזמן הפנוי שיש לו לשתות קפה ולבלות בחדר כושר). אבל הרבה בעלי מקצוע ומומחים יכולים ללמוד מהספר להיות קצת יותר צנועים. ואם לא הם אז אנחנו יכולים ללמוד לסמוך פחות על יכולתם של מומחים ולהעיז לבקר אותם (כלכלנים, פוליטיקאים, פרשני חדשות וגם חוות דעת של רופאים...)

#
הספר הזה חיכה על המדף שלי לזמנו בערך 10 שנים. בעיקר כי מספרים, נוסחאות ותאוריות אינם תחומים שאני מתלהבת מהם וכך גם ספרי-עיון. מצאתי את עצמי – בדומה למצבי לפעמים כשאני מתלבשת בבוקר - עם משהו כמו 70 ספרים שטרם קראתי, ושום דבר לקרוא. במקרים האלה אני ניגשת לספר (או לבגד...) הכי פחות סביר. כך שהספר הזה הוא הבחירה ההגיונית.

הספר עוסק, לכאורה באירוע המשנה את מהלכם הטבעי של הדברים, אירוע שאי אפשר לחזותו מראש באמצעים הקיימים בזמן הופעתו. כשהאירוע הזה מופיע הוא מדהים את בני האדם והם מתקשים להתמודד איתו. רק שנים אחרי הופעתו מנתחים אותו המומחים ואומרים שניתן היה לחזותו מראש לפי התפתחויות גאו-פוליטיות או מדיניות כאלה ואחרות. שמה של התופעה נלקח מהעובדה שעד המאה ה-17 חשבו שיש רק ברבורים לבנים. וכשנתקלו בברבור אוסטרלי שחור נדהמו המומחים (אולי כמו אותו איש שהתבונן בג'ירפה ואמר "אין חיה כזאת!") ומאז הברבור השחור מייצג תופעה שאי אפשר היה לחזות אותה לפני הופעתה.

390 עמודים בפונט צפוף ועוד כ-80 עמודים של הערות וביבליוגרפיה. הספר כתוב היטב, המון סיפורים חמודים מחייו של טאלב, התייחסות לא-מכבדת במיוחד לדברים שאנחנו רגילים לכבד (כמו ידע, הרווארד, מומחים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים-קליניים) קל לקרוא אותו אולם מהניסיון שלי – קשה מאד להגיע למסקנה כלשהי בעקבות הקריאה. זה נובע בעיקר מהעובדה שרוב הדוגמאות (המעניינות!) אינן מדגימות בדיוק את התזה של טאלב, אלא משהו אחר, אמנם מעניין. וגם מהעובדה שהחינניות של בעיטה בפרות קדושות הופכת מתישהו לצפוייה וסתמית, ואילו טאלב מחמיץ את הרגע ליציאה מפוארת וממשיך לבעוט.

נסים טאלב הוא גבר פריבילגי. מכל מילה וכל אות שהוא כותב עולה עוצמת האמונה שלו בזכויותיו הרבות. חלק מהזכויות האלה מוצדקות – הוא בהחלט אדם אינטליגנטי ויודע לכתוב היטב. חלק מהזכויות האלה נובעות מהעובדה שנולד למשפחה עתירת נכסים והשפעה בלבנון, שלדבריו עד שנות השבעים של המאה הקודמת חיתה בשלווה וברווחה והצליחה להתיך לתוך מסגרת החיים הנוחים שלל לאומים ודתות שהצליחו, נגד כל הסיכויים לחיות בשיתוף-פעולה טוב ביניהם. ואולי זו רק זווית הראייה של בעל הזכויות? אולי ממרום זכויותיו אינו רואה, שומע, מריח את חייהם של הדלים ושל אלה שאין להם המון זכויות שקמו יום אחד ופצחו במלחמת-אזרחים שנמשכה 17 שנה (ואני, לבושתי, לא נתתי את דעתי לעובדה הזאת) משפחתו של טאלב – שכללה פוליטיקאים מכהנים וגם בעלי תפקידים רמים אחרים – ירדה מנכסיה אך לא פסקה להיות עתירת זכויות. טאלב הצעיר המריא מהכיאוס במולדתו ללימודים בצרפת – כמו שעשו כל בני משפחתו לפניו, לפני היות מלחמת האזרחים - והמשיך בלימודיו ובחייו בארצות הברית. הוא צבר מוניטין וידע וזכויותיו הרבות משתקפות היטב בכתיבתו.

שמתי לב שכתבתי בביקורת הזו הרבה על טאלב ומעט על הספר. אני יודעת שזה לא ראוי. יכול להיות שלא הבנתי את התאוריה המורכבת של הסופר, ששואף, לדבריו, להיות פילוסוף, ובחרתי להתייחס לסיפוריו ולא להגותו? בהחלט אפשרי.

הבלתי צפוי כצפוי

אמא שלי הייתה נאנחת בקול רם ואומרת, האדם מתכנן ואלוהים צוחק, באידיש זה נשמע טוב יותר וגם מתחרז, " אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט."

אמא שלי, כנראה התכוונה ליכולות המוגבלות שלנו כבני האדם, לתכנן תוכניות שתוצאותיהן יתממשו בביטחון ובוודאות. בכך היא גם הצדיקה את פשטות מחשבתה שהייתה תכליתית בעיקרה וקיצרת ראות. כמי שלמד מדיניות ציבורית, התייחסתי בביטול לאמירה שלה, כפולקלור של אנשים פשוטים, אך ניסיון החיים לימד אותי שיש היגיון בדברים של אמא שלי.

לפני מספר שנים, תכננתי פרויקט חדשני, שעל פניו נראה מבטיח, ביצעתי סקרי היתכנות, כתבתי תכנית עסקית, יצרתי שותפות עם מנהלת עמיתה בארגון שלי, וקדמנו את הפרויקט בנחישות והתלהבות.

הפרויקט הזה ניכשל בגלל עובדה אחת, המנהלת שהייתה שותפה לפרויקט, סיימה את תפקידה במפתיע, מי שתפסה את מקומה, החליטה שהפרויקט לא באג'נדה שלה. האם הייתי יכול לחזות מראש את השינוי הלא צפוי, שאלה שהטרידה את מנוחתי זמן רב ?

את הפרדוקס הזה ביטא דונלד רמספלד, שהיה שר ההגנה של ארה"ב: " אנחנו יודעים שיש מספר דברים שאותם איננו יודעים ", פרדוקס שגורם לנו להיות מופתעים שוב ושוב, ברמה האישית, וברמה הלאומית. אנחנו יוצאים למלחמות שתוצאותיהן הפוכות ממה שציפינו, או כאלה שגורמות לאסונות, אנחנו פותחים עסקים, או מקבלים החלטות אישיות שמובילות מידי פעם להתרסקות. מצד שני דווקא העדר ידיעה מלאה, גורם לנו מידי פעם לצאת לפרויקט, או מסע שאפתני שבספו של דבר עשוי להביא אותנו למקומות חדשים משני מציאות, כקולומבוס שיצא לסין, אך גילה את אמריקה, גילוי ששינה את ההיסטוריה בצורה דרמטית וסימן את תחילת העת החדשה.

מהסיבות האלה, חיזוי העתיד כגורם אקראי, או כגורם רציונאלי המספק ודאות, תמיד עניין אותי, הוא נוגע במהות תהלכי קבלת החלטות אישיות וקולקטיביות של ארגונים ומדינות, הוא עשוי לתת מבט מעניין ומקורי על האופן שבו ההיסטוריה מעצבת את דרכה, בנפתולי האירועים, הגלויים והסמויים.

ניקולס טאלב, מציע לנו תיאוריה מפתיעה, על האקראיות והאי וודאות השולטת בחיינו, או בניסוח פשוט יותר, הבלתי צפוי הוא הצפוי ביותר, כפי שטענה אימא שלי בשפה שלה. טאלב לעומתה, מנסח את התיאוריה שלו דרך פריזמת תחומי עסקו, מנהל עסקים, ומתמטיקה שימושית, ובנוסף להם מגוון עולמות תוכן. ספרו הקודם, תעתועי האקראיות, מבטא את התחום בו עוסק טאלב ואת השקפתו על החיים, כעולם בו לצד הרצון לוודאות, שולטת על חיינו האי וודאות כמגבלה אנושית, ממנה אנחנו לא פעם מתעלמים. טאלב מציב לנו אתגר, להבין את משמעותו של הגורם הלא ידוע, ואת האופן שבו אנחנו יכולים להשתמש בו בצורה אפקטיבית בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו.

האדם לפי טאלב מתנהג כאילו יש ביכולתו לחזות אירועים היסטוריים, או גרוע מכך להשפיע על מסלולם, אנו מפיקים תחזיות כלכליות לשלושים שנים קדימה, אך האירועים הבלתי צפויים האחרונים, הכלכליים והפוליטיים, כמו נפילת הקומוניזם, עליית הקיצוניות האסלאמית, והמשברים הפיננסיים, הוכיחו שהניבוי הוא אשלייה. ההיסטוריה פועלת מהווה לאחור, בחוכמה שלאחר מעשה, ולא מההווה קדימה, יתר על כן ניסיון העבר, לא בהכרח רלוונטי לדברים חדשים שמעולם לא היו חלק מהניסיון האנושי, כמו המצאת האינטרנט ומנוע החיפוש גוגל.

בני האדם התפתחו באבולוציה בכדי להסיק מסקנות מהירות ושימושיות למצבים מסוכנים חוזרים ונשנים, כנמר רודף אחרי אדם, בתבנית ניתוח מגבילה, של סיבה ותוצאה, התוצאה הבריחה, הסיבה נמר מאיים. תבנית שאנו משתמשים בה לניתוחים בהיסטוריה ובמדעי החברה, אבל זה הופך אותם לפחות מתאמים בכדי להתמודד עם מצבים חדשים ולא ידועים. אנחנו לא תמיד מוכנים, או מסוגלים לנטוש פרדיגמות ישנות ולאמץ תחתן חדשות.

ידע העבר שלנו, מסופר כנרטיבים של סיפורי הצלחה, סביב עובדות, המעניקות לנו ביטחון מדומה בידע שלנו, שלעתים הופך לדעת מומחה המלווה ביהירות. סיפור המתמקד בעבר, עלול להיות לעתים מלכודת אנושית בהבנת תהליכים עתידיים ולא מוכרים.
מגבלה נוספת היא צורת הלמידה האנושית המבוססת על מצבים נורמליים, אבל התפתחות ההיסטוריה האנושית, מבוססת על מצבים לא שגרתיים, חלקם משבריים, או כאלה שגורמים לזעזועים, מצבים בהם קיימים חוסר ודאות, הם שגורמים לקפיצות היסטוריות משמעותיות.

טאלב, משתמש בידע קיים, שאין בו חידוש. היסטוריונים כניומן, הצביעו על מגבלת ההיסטוריה, כחוכמה שלאחר מעשה. באותו אופן אפשר להצביע על מודלים נוספים מתחום הביולוגיה, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה ומדעי המנהל והכלכלה, בהם טאלב עושה שימוש. המעניין הוא החיבור בין תחומי הידע השונים בכדי להסביר כשל לוגי ואנושי בחיזוי העתיד, ובחוסר היכולת במתן מענים נכונים לאירועים לא צפויים.

הוא קופץ מעניין לעניין, מסיפור אישי, לתיאוריות מתחומים שונים. מצד אחד, הוא דומה ללהטוטן אינטלקטואלי, המעיף
בו בעת מספר רב של כדורים - תחומי הידע השונים, אך מצד שני זה נראה כמו להטוט שיש בו מרכיב גדול של אחיזת עיניים ושטחיות, לעתים הוא מייגע בגודש הפרטים, ובהיקף הכתיבה העודפת. הוא מספר סיפור כנרטיב, משתמש במטפורה מרהיבה, הברבור השחור, בכדי לבקר את עיקרון הסיפור המארגן עובדות במגמתיות. לכאורה סתירה לוגית משמעותית. למרות החולשות של הספר נשארתי בסופו עם תחושת אקסטרים אינטלקטואלי מעורר מחשבה.

אם יש כללי כתיבה סדורה שהרוצה לכתוב ספר עיון פופולרי למחצה חייב לעמוד בהם, הרי שנסים ניקולאס טלאב עבר בעקביות והפר כל אחד ואחד מהם. לדוגמה - סוגריים. אם משפט הוא חשוב, אז הוא חשוב וצריך לקבל מקום ראוי בטקסט. אם הוא לא חשוב ורק בא באגביות, אולי עדיף לוותר עליו לגמרי. טאלב בוחר לא להבליט ולא להשמיט, והוא מפזר משפטים ממוסגרים למאותיהם במהלך הספר. בהתחלה זה מציק, אחר כך זה נראה כמו משהו מהסגנון האישי שלו, ולבסוף זה מעצבן נורא. זו לא הבעיה הטקסטואלית היחידה בספר הזה, אבל היא זו שבלטה לי ראשונה. טאלב כותב בצורה קופצנית, משלב את קורות חייו שוב ושוב (ושוב), אומר שלא יעשה דברים ואז עושה אותם, מתעב את הצרפתים (שזה מובן, אבל לא רלוונטי וכמו עם הסוגריים מפסיק להצחיק בסופו של דבר). בנוסף לכל הרעות החולות האלה, ולגאווה הגדולה בה הוא מעיד על הדרך שבה חמק ממרותם של עורכי טקסט לשמחתו הרבה ולדאבונם של כל הקוראים, הספר גם מתורגם גרוע ומשווע להגהה. רוצים מתכון ל"איך לא כותבים ספר שיצליח?" עשו מה שטאלב ותראו ישועות.

ובצורה מעותת משהו ואפילו אירונית, טאלב מצליח. אירונית, כי על זה הוא בדיוק מדבר בספר שלו. הצלחה של ספר ועלייתו לדרגת רב מכר היא "ברבור שחור". משהו בלתי צפוי, שלא אמור לקרות, ובכל זאת קורה. כמו הספר של הסופרת הבידיונית יבגניה קרסנובה שעליה הוא מספר בחלקים שונים של ספרו.

וזאת הסיבה שבכל זאת קראתי. מאז ומתמיד חשבתי שסטטיסטיקה היא השטן. בפרט ההכנסה שלה למדעי החברה בתור הכלי קובע הכל. כלים סטטיסטיים במדעי החברה מניחים התפלגות נורמלית שבה רוב גדול של האוכלוסיה נמצא בטווח של מרחק קטן מהממוצע וככל שמתרחקים מהממוצע הזנבות שלו הולכים ודועכים. לפעמים דברים מתפלגים נורמלית, אבל ברוב הפעמים הם לא. מכירות ספרים לא מתפלגות נורמלית. גם לא שוקי מניות. וטאלב בהיותו ברוקר מנוסה (או כמאמר התרגום "סחרן") יודע זאת היטב.

הספר הוא לא משנה סדורה. הוא מסה שמערבת מחשבות, פילוסופיה והגות, וגם הסברים רציניים ומתמטיים. לפני ההסברים המתמטיים יש אזהרה כבדה, כך שמי שרוצה יכול לדלג, אבל חבל. יש לו אוסף מכובד של הערות שוליים והערות סיום מחכימות, ורשימה ביבליוגרפית מכובדת. הוא נעים לקריאה לכל מי שנמצא מחוץ לאקדמיה, שלא אוהד את מדעי החברה, ושלא אוהב במיוחד צרפתים (טאלב לבנוני במוצאו. מותר לו לתעב צרפתים. עם ישראלים הוא מסתדר טוב יותר, בעיקר כאשר דעותיהם הכלכליות תואמות לשלו). קריאה מאתגרת בהרבה רמות. לא מצטערת שקראתי, לא יכולה להמליץ.

ספר חשוב ומעורר מחשבה. יש אשר יפתחו אנטיגוניזם כלפי המחבר עקב שחצנותו ועמדתו הברורה כנגד כלכלנים וסטטיסטיקאים, תוך ציון שמות מפורשים ואיזכור עבודתם תוך זלזול. עם זאת, בתור אדם הקרוב לנושא, מצאתי שהאידיאולוגיה שמאחורי הספר ראויה להתייחסות. הספר גרם לי לפקפק בעבודתי היומיומית בתחום המסחר הטכני בשוק ההון; למרות זאת ובזכות זאת, הוא ספר חובה מבחינתי לכל אדם העוסק בתחום.

"ברבור אפור קשור באירועים קיצוניים שאפשר לתאר במודל, ברבור שחור קשור במשתנים הבלתי ידועים" עמ' 352. הספר הוא פילוסופית חיים הדנה באפשרויות החיזוי והניבוי, לא קל לקריאה ועיכול... אך מעניין ומסקרן. נביאי זעם אף פעם לא הוערכו כיאות ע"י ההמון, אני באופן אישי רואה בכל ברבור אפור או שחור את הברבור הלבן שמועיל לי אישית. זהו משחק החיים.

הספר מתאר בצורה מצויינת את ההטיות הקוגנטיביות הנפוצות שלנו (כלומר, את הרגעים בהם אנחנו יכולים להשבע שהצטלמנו עם באגס באני בדיסנילנד).
קראתי את רוב הספר לפני שנה, ולא ממש הבנתי ממנו אחרי העמוד המאה.
שיא השבירה שלי התרחש כשהבנתי שהספר מתעסק יותר במספרים ופחות בסיפורים- דבר שיכול להנהיר לי את הנקודות שהוא רוצה להדגיש.
למרות מה שכתבתי הספר העביר אליי את המשל החשוב כל כך של חיפוש הברבור הלבן כדי להצדיק את קיומם של ברבורים לבנים בלבד בעולם, לכן, על פי הספר צריך לקרוא גם ספרות גרועה כדי להעריך ספרות טובה.
הספר מומלץ מאד לאנשים עם חיבה לחישובים ומספרים שרוצים להעשיר את הידע שלהם בנשוא. מומלץ גם הספר 'מיטת סדום' מאת אותו המחבר

לקרא או לא לקרא? זאת הייתה השאלה. אם כל ביקורת שרואים על הספר, גדל הביטחון שקריאתו תיהיה דומה לחיפוש גרגיר אמת קטן
בארמות של נייר מבוזבז. במיוחד כך משום שמעניין אותי יותר החלק של ה"חיים" בכותרת, במובן של תופעות טבעיות לאו דווקא מעולם הכלכלה. ובנושא כזה, ריבויי המומחים מחייב, לומר בעדינות, סלקטיביות.

הסקירה הבאה ענתה על השאלה:
http://www.stat.berkeley.edu/~aldous/157/Books/taleb.html

כדי לסכם את הסקירה, טאלב נשמע הגיוני בנוגע לכלכלה ומגוחך בניסיונות ההכללה שלו. גם בנוגע לכלכלה, הטענות שלו לא מנומקות מספיק טוב, ולא חדשות במיוחד. הרושם שלי הוא שכל מה ששווה תשומת לב בספר אפשר להבין כבר מהסקירה ואין שום טעם לקרא את הספר. הסקירה, לאומת זאת, כוללת כמה רעיונות אחרים ומוסברים טוב, ובונסף יש הפניות לסקירות אחרות וגם למאמר
ברשת של טאלב עצמו, בו הוא מסביר את הרעיונות שלו בקצרה.
המאמר, בדומה לספר, כתוב בסגנון שלא מעודד קריאה ע"י קוראים אינטליגנטיים.

אף אחד...אף אחד לא יודע כלום גם אם הוא עומד בראש המדינה, הכלכלה, הכספים,הנכסים,הקניין, העושר....אף אחד לא יודע מאומה. מפחיד אבל נכון!