הבלתי צפוי כצפוי
אמא שלי הייתה נאנחת בקול רם ואומרת, האדם מתכנן ואלוהים צוחק, באידיש זה נשמע טוב יותר וגם מתחרז, " אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט."
אמא שלי, כנראה התכוונה ליכולות המוגבלות שלנו כבני האדם, לתכנן תוכניות שתוצאותיהן יתממשו בביטחון ובוודאות. בכך היא גם הצדיקה את פשטות מחשבתה שהייתה תכליתית בעיקרה וקיצרת ראות. כמי שלמד מדיניות ציבורית, התייחסתי בביטול לאמירה שלה, כפולקלור של אנשים פשוטים, אך ניסיון החיים לימד אותי שיש היגיון בדברים של אמא שלי.
לפני מספר שנים, תכננתי פרויקט חדשני, שעל פניו נראה מבטיח, ביצעתי סקרי היתכנות, כתבתי תכנית עסקית, יצרתי שותפות עם מנהלת עמיתה בארגון שלי, וקדמנו את הפרויקט בנחישות והתלהבות.
הפרויקט הזה ניכשל בגלל עובדה אחת, המנהלת שהייתה שותפה לפרויקט, סיימה את תפקידה במפתיע, מי שתפסה את מקומה, החליטה שהפרויקט לא באג'נדה שלה. האם הייתי יכול לחזות מראש את השינוי הלא צפוי, שאלה שהטרידה את מנוחתי זמן רב ?
את הפרדוקס הזה ביטא דונלד רמספלד, שהיה שר ההגנה של ארה"ב: " אנחנו יודעים שיש מספר דברים שאותם איננו יודעים ", פרדוקס שגורם לנו להיות מופתעים שוב ושוב, ברמה האישית, וברמה הלאומית. אנחנו יוצאים למלחמות שתוצאותיהן הפוכות ממה שציפינו, או כאלה שגורמות לאסונות, אנחנו פותחים עסקים, או מקבלים החלטות אישיות שמובילות מידי פעם להתרסקות. מצד שני דווקא העדר ידיעה מלאה, גורם לנו מידי פעם לצאת לפרויקט, או מסע שאפתני שבספו של דבר עשוי להביא אותנו למקומות חדשים משני מציאות, כקולומבוס שיצא לסין, אך גילה את אמריקה, גילוי ששינה את ההיסטוריה בצורה דרמטית וסימן את תחילת העת החדשה.
מהסיבות האלה, חיזוי העתיד כגורם אקראי, או כגורם רציונאלי המספק ודאות, תמיד עניין אותי, הוא נוגע במהות תהלכי קבלת החלטות אישיות וקולקטיביות של ארגונים ומדינות, הוא עשוי לתת מבט מעניין ומקורי על האופן שבו ההיסטוריה מעצבת את דרכה, בנפתולי האירועים, הגלויים והסמויים.
ניקולס טאלב, מציע לנו תיאוריה מפתיעה, על האקראיות והאי וודאות השולטת בחיינו, או בניסוח פשוט יותר, הבלתי צפוי הוא הצפוי ביותר, כפי שטענה אימא שלי בשפה שלה. טאלב לעומתה, מנסח את התיאוריה שלו דרך פריזמת תחומי עסקו, מנהל עסקים, ומתמטיקה שימושית, ובנוסף להם מגוון עולמות תוכן. ספרו הקודם, תעתועי האקראיות, מבטא את התחום בו עוסק טאלב ואת השקפתו על החיים, כעולם בו לצד הרצון לוודאות, שולטת על חיינו האי וודאות כמגבלה אנושית, ממנה אנחנו לא פעם מתעלמים. טאלב מציב לנו אתגר, להבין את משמעותו של הגורם הלא ידוע, ואת האופן שבו אנחנו יכולים להשתמש בו בצורה אפקטיבית בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו.
האדם לפי טאלב מתנהג כאילו יש ביכולתו לחזות אירועים היסטוריים, או גרוע מכך להשפיע על מסלולם, אנו מפיקים תחזיות כלכליות לשלושים שנים קדימה, אך האירועים הבלתי צפויים האחרונים, הכלכליים והפוליטיים, כמו נפילת הקומוניזם, עליית הקיצוניות האסלאמית, והמשברים הפיננסיים, הוכיחו שהניבוי הוא אשלייה. ההיסטוריה פועלת מהווה לאחור, בחוכמה שלאחר מעשה, ולא מההווה קדימה, יתר על כן ניסיון העבר, לא בהכרח רלוונטי לדברים חדשים שמעולם לא היו חלק מהניסיון האנושי, כמו המצאת האינטרנט ומנוע החיפוש גוגל.
בני האדם התפתחו באבולוציה בכדי להסיק מסקנות מהירות ושימושיות למצבים מסוכנים חוזרים ונשנים, כנמר רודף אחרי אדם, בתבנית ניתוח מגבילה, של סיבה ותוצאה, התוצאה הבריחה, הסיבה נמר מאיים. תבנית שאנו משתמשים בה לניתוחים בהיסטוריה ובמדעי החברה, אבל זה הופך אותם לפחות מתאמים בכדי להתמודד עם מצבים חדשים ולא ידועים. אנחנו לא תמיד מוכנים, או מסוגלים לנטוש פרדיגמות ישנות ולאמץ תחתן חדשות.
ידע העבר שלנו, מסופר כנרטיבים של סיפורי הצלחה, סביב עובדות, המעניקות לנו ביטחון מדומה בידע שלנו, שלעתים הופך לדעת מומחה המלווה ביהירות. סיפור המתמקד בעבר, עלול להיות לעתים מלכודת אנושית בהבנת תהליכים עתידיים ולא מוכרים.
מגבלה נוספת היא צורת הלמידה האנושית המבוססת על מצבים נורמליים, אבל התפתחות ההיסטוריה האנושית, מבוססת על מצבים לא שגרתיים, חלקם משבריים, או כאלה שגורמים לזעזועים, מצבים בהם קיימים חוסר ודאות, הם שגורמים לקפיצות היסטוריות משמעותיות.
טאלב, משתמש בידע קיים, שאין בו חידוש. היסטוריונים כניומן, הצביעו על מגבלת ההיסטוריה, כחוכמה שלאחר מעשה. באותו אופן אפשר להצביע על מודלים נוספים מתחום הביולוגיה, הפילוסופיה, הפסיכולוגיה ומדעי המנהל והכלכלה, בהם טאלב עושה שימוש. המעניין הוא החיבור בין תחומי הידע השונים בכדי להסביר כשל לוגי ואנושי בחיזוי העתיד, ובחוסר היכולת במתן מענים נכונים לאירועים לא צפויים.
הוא קופץ מעניין לעניין, מסיפור אישי, לתיאוריות מתחומים שונים. מצד אחד, הוא דומה ללהטוטן אינטלקטואלי, המעיף
בו בעת מספר רב של כדורים - תחומי הידע השונים, אך מצד שני זה נראה כמו להטוט שיש בו מרכיב גדול של אחיזת עיניים ושטחיות, לעתים הוא מייגע בגודש הפרטים, ובהיקף הכתיבה העודפת. הוא מספר סיפור כנרטיב, משתמש במטפורה מרהיבה, הברבור השחור, בכדי לבקר את עיקרון הסיפור המארגן עובדות במגמתיות. לכאורה סתירה לוגית משמעותית. למרות החולשות של הספר נשארתי בסופו עם תחושת אקסטרים אינטלקטואלי מעורר מחשבה.