ביקורת ספרותית על 4321 - ספריה לעם #778 מאת פול אוסטר
ספר בסדר

---

בקצרה, מתיש.
פול אוסטר מבחינתי הוא סופר קצוות. הוא יכול לנפק ספרים מדהימים כמו ״מר ורטיגו״ או ״ארמון הירח״. מצד שני יכול לייצר, את מה שאני אכנה בנימוס כ״נפילות״, ספרים כמו ״טימבוקטו״ או ״המצאת הבדידות״.
בספר הזה הוא מנסה לעשות משהו שאפתני ומעורר הערכה - לספר את אותו סיפור על אותה דמות אבל 4 פעמים כשההבדלים בסיפורים נובעים מאירועים שונים שקרו לכל אחת מהדמויות. מעין ״דלתות מסתובבות״ רק כפול 4.
בגדול מדובר ברומן חניכה המספר את סיפור התבגרותו של ארצ׳י פרגוסון, יהודי שדמותו היא השראה אוטוביוגרפית של אוסטר עצמו, בשנות החמישים והשישים הסוערות של ארה״ב. לא ארחיב במילים על העלילה כי לא רוצה להרוס למי שמתכנן לקרוא אבל לאורך כל הספר הרגיש לי שיש חזרתיות מאוד גדולה באירועי חייו של ארצ׳י. תהליך ההתבגרות הוא כמעט זהה לכל אחת מהדמויות - התאהבות ראשונה, לימודים, מעורבות פוליטית-חברתית - הכל מאוד חוזר על עצמו. מה גם שהרגיש לי שאת האפקט אוסטר יכל להשיג באמצעות שתי דמויות בלבד (וחצי מכמות העמודים).
לכל אורך הסיפור הרגיש לי שהוא מנסה לחקות את הספרות האמריקאית המודרנית של פראנזן ושייבון ללא הצלחה. אותם אני לא אוהב לקרוא מאותן סיבות של אהבתי את הספר הזה. זה לא פול אוסטר שאני מכיר ומעריך.
לקרוא רק אם אתם מעריצים כל מה שהאיש הוציא עד כה. אחרת, לוותר.

» ביקורות נוספות של מתנאל אזולאי
» ביקורות נוספות על 4321 - ספריה לעם #778