ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 בדצמבר, 2021
ע"י מתנאל אזולאי
ע"י מתנאל אזולאי
טירונות שנות ה-50: מדינת ישראל עדיין בחיתוליה, מדינת ישראל מתחילה בחלוקה לשבטים על בסיס עדתי, מדינה חרדתית שעדיין סוחבת את זכרון השואה ואת מלחמת השחרור. התפאורה המושלמת לסיפור כל-ישראלי שמשלב בין האישי ללאומי. מתחיל לקרוא את הספר ונתקל בתמונות מוכרות - משמעת, חשש, נשק, חברויות שנוצרות מכורח הנסיבות. כל זה בשנים היפות ביותר שאדם אמור לחוות (או כמו שרפי פרסקי שר ״ואז לקחו לך את השנים הכי יפות והנה אתה בן עשרים ואחד״).
טירונות שנת 2005: מחנה זיקים, בלי חברים כי נתקעתי הג׳ובניק היחיד, קסאמים מתחילים ליפול על מחנה, קוראים לנו להשתטח על הקרקע עם ידיים על הפנים, מלא אנשים בחרדות ושמועות שנפל קסאם במחלקה ליד, אתה סה״כ בן 18 שכמה חודשים לפני עבר טקס סיום תיכון.
יהושע קנז הצליח לזקק בספר עב כרס את כל חוויות הטירונות הישראלית בצורה משכנעת, בעיקר את הפן החברתי שבה. על זה הוסיף את ישראל ההיא - הקיבוצים, המעברות, בן גוריון, מפא״י והפדאיון. הדמויות מרגישות אותנטיות באופן מחריד, החל מהמזרחי שלא מוצא את עצמו בעדה שנולד בה, דרך הקיבוצניק שמרגיש מושפל שלא התקבל לצנחנים, דתל״ש לא מאמין שעדיין מתקשה ביום כיפור כי אולי הוא טועה ועוד ועוד בספר רחב יריעה ומופלא.
במהלך הקריאה הסופר הצליח לגרום לי לחוות מחדש לא רק את האירועים אלא גם את המחשבות הפרטיות ביותר שחוויתי במהלך הטירונות, כאילו הסופר הצליח לחדור למחשבות הכלליות של אנשים הנמצאים בסיטואציה הזו.
"אולי כך נגמרת זהות ומתחילה זהות אחרת, נבנית פרט לפרט, סיפור אחר סיפור, כמו נפילה במורד תלול מסלע אל סלע, זכרון חדש, רצון חדש, חלום חדש."
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה על הסקירה היפה.
תודה ששיתפת חוויותיך. חשבתי על זה
שאולי הגיל הזה אחרי תיכון כשאתה עדיין לא מגובש זה הכי מתאים לצבא. כשמגובשים באופי הופכים לדעתיים ואז קשה יותר למפקד לתמרן חיילים ללכת אחריו בעיניים עצומות. מפיך הספר נשמע חוויה! |
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה על ביקורת מעניינת. אבל את הטירונות סיימתי מזמן ואין לי שום צורך לחזור אליה.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לא אוהב את הסגנון של קנז. ניסיתי גם את זה וגם לא אהבתי.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
