ביקורת ספרותית על כל הדברים נבונים כמופלאים מאת ג'יימס הריוט
ספר טוב

---

"כשהמנוע דמם, נשמתי נשימה עמוקה. זו היתה הנחיתה הראשונה שלי, והיא היתה לא־רעה. בעצם, הלכתי והשתפרתי מרגע לרגע, ובלבי הייתי משוכנע כי מדריכי התרשם בוודאי עמוקות ממופע־הבתולין שלי. טיפסנו ויצאנו החוצה, ואחרי שצעדנו מספר צעדים בשתיקה, עצר סגן ווּדהאם ופנה אליי.
'מה שמך?' שאל.
אכן, אכן, הנה ההוכחה. הוא ידע שהצלחתי יפה. הוא מגלה בי התעניינות.
'הריוט, סר', עניתי.
הוא נעץ בי מבט חודר שנמשך כמה שניות. 'ובכן, הריוט', הוא מילמל, 'זה היה נורא ואיום'."

זהו האוסף השלישי של סיפוריו של ג'יימס הריוט (שם העט של הוטרינר ג'יימס אלפרד וויט), המתאר את חייו של וטרינר כפרי ביורקשייר ומבוסס על מקרים שנתקל בהם במהלך עבודתו. סיפור המסגרת בספר הזה הוא גיוסו של הריוט לחיל האויר המלכותי (רא"ף), והסיפורים נעים בין תיאור הווי החיים בצבא לבין מקרים מעבודתו של הריוט כוטרינר ביורקשייר.

כמו בספר הראשון בסדרה "כל היצורים גדולים כקטנים", גם כאן הריוט מיטיב לתאר את אנשי יורקשייר הקשוחים, טובי הלב, הביישנים והמוזרים לעיתים, תוך שימוש בהומור בריטי חינני ועדין. מלבד ההבחנות והאבחנות הנאות של הריוט, מה שיפה בסיפוריו הוא התיאור של המקרים שנראה אותנטי, כולל השיקולים שהפעיל, כגון במקרה שלא ידע איך לפתור בעיה והתלבט האם לשתף את זיגפריד בהתלבטויות, וזאת בשל חששו מפני השארת רושם רע על מעסיקו. הריוט אף משתמש בהומור עצמי, למשל, בהציגו מקרה שבו איכר מבוגר ודוור כפרי עם נסיון חיים הצליחו לפתור בקלילות בעיות שהריוט הסתבך עימן במשך שעה ארוכה. הקורא יקבל מנה גדושה של מקרי טיפול בבעלי חיים, הן בחיות המשק הגדולות והן בבעלי חיים קטנים יותר, כאשר חלק מהסיפורים משעשעים ואילו אחרים נוגים. מקומם של זיגפריד, מעסיקו ובהמשך שותפו של הריוט, וטריסטאן, אחיו של זיגפריד, לא נפקד גם בספר הזה, כאשר טריסטאן ממשיך בתעלוליו ומצליח לאבד שתי חברות פוטנציאליות בעטיים.

בין הסוקרים היו מי שציינו את הספר הזה כטוב ביותר בסדרה. לדעתי הספר הראשון טוב יותר, אך גם הספר הזה חביב ומעניין.

כמה דוגמאות:

- "החיים ברא"ף הזכירו לי משהו שידעתי תמיד: שבני אדם הם כמו חיות. איני מתכוון לומר, שבני אדם הם 'חייתיים'. בעצם איני סבור כי חיות הן 'חייתיות'. כוונתי היא, שאין שתיים שתהיינה זהות בדיוק. אנשים רבים חושבים, כי הפאציינטים הכפריים שלהם זהים כולם; אבל פרות, חזירים, כבשים וסוסים, יכולים להיות מצוברחים, שלווים, פראיים, צייתנים, מרושעים, אוהבים".

- " 'צריך להיות קצת אידיוט כדי לעבוד כווטרינר כפרי'. האוויראי הצעיר היה צוחק באומרו זאת, אבל אני חשתי שיש שמץ של אמת בדבריו. זכור לי מקרה אחד שבו יכולתי להסכים איתו ללא סייג. השעה היתה תשע בערב רטוב ומדכדך ואני הייתי עובד עדיין...
מדוע בחרתי בכלל במקצוע הזה? הרי יכולתי לפנות למשהו קל יותר ומעודן יותר – כגון כריית פחם או סחר עצים. התחלתי לרחם על עצמי לפני שלוש שעות בדיוק, בחצותי את כיכר־השוק של דרובי בדרכי להמלטה...
אני סבור, כי הדבר שפרץ סופית את שער־הרחמים־העצמיים שלי היה המראה של מכונית עמוסת בחורים ובחורות...כולם מגונדרים וצוחקים ונמצאים בוודאי בדרכם למסיבה או לנשף, הכול נושאים עיניהם ומתכוננים לשעות של נינוחות ועינוגים; הכול – להוציא הריוט, עושה דרכו בקול קרקוש וטרטור לעבר הגבעות הרטובות הקרות ולעבר האפשרות הוודאית של עמל מפרך."

- זיגפריד הנוזף באחיו קל הדעת טריסטאן, על כך שהוא בילה כל הלילה במקום ללמוד למבחנים בוטרינריה:
" 'אלוהים אדירים, איזה פרצוף נחמד יש לך הבוקר! מתי חזרת אתמול בלילה?'
טריסטאן הגביה לעומתו קלסתר־פנים תשוש וחיוור. עיניו היו שני סדקים שטופי־דם בין עפעפיים נפוחים. 'הו, אני לא יודע בדיוק. די מאוחר אני חושב.'
'...אם מתקיימת איזו הילולה של סביאה בריאה באיזה מקום – אתה תמיד תגיע לשם, ואפילו אם זה יהיה במעמקי השאול.'
גם בהימצאו תחת מטח־האש הכבד ביותר, ידע טריסטאן לשמור תמיד על כבודו־העצמי. ועתה הוא התעטה בו כאילו היה גלימה דקיקה..."


Ƹ̵̡Ӝ̵̨̄Ʒ

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על כל הדברים נבונים כמופלאים