ביקורת ספרותית על איפה החברות שלנו מאת חני לרמן
ספר בסדר

---

אצלי בבית אין עציצים.
לא עציצים, לא פרחים ולא קקטוסים.
אפילו צמחים מפלסטיק אינני מחזיקה כי אני יודעת שבמעוני הם לא יחזיקו מעמד: הכלבה תכרסם אותם, הנמלים האדומות יטפסו על הגבעולים בנחישות של חיילי אס.אס וימותו בייסורים כשהן מנסות לעכל לתוך קירבן עלים מלאכותיים ואבקנים מגומי רך.
ולכן, כדי שאף אחד לא יפגע, מגדול ועד קטן – ביתי חף מכל מה שראוי לגדל, לצמח ולטפח.
אני בכל זאת מגדלת לתפארת שני ילדים, בעל וכלבה שנראית כמו לביאה מטנזניה וזה באמת די והותר. אן לי כח להשקיע את זמני בהשפרצות מים חביבות, עידור ושיחה עם הפרחים כפי שהייתה עושה חנה מירון בשכנים-שכנים.
מעבר לעיסוקיי הביתיים יש לי לימודים, ספרים, חובות ומטלות.
אה, ויש לי שתי חברות טובות שאני רואה פעם ב…
כששמעתי על ספרה של חני לרמן ״איפה החברות שלנו״ חשבתי שאקבל סוף סוף תשובה לשאלה מדוע אני מסתפקת במועט, איך זה שאין לי הרבה חברות? האם יש בי משהו שמקומם את הצד השני? תהיתי אם יש עוד נשים כמוני שאינן מעוניינות להיות מסמר המסיבה (שאגב אולי הפופולארי ביותר אך באותה המידה גם הדפוק ביותר) ועדיין חיות בשלום עם זה, ששיחה מלב אל לב לא תמיד מובילה לתוצאות מקסימליות ולעיתים כדאי להתראות עם פסיכולוג מאשר לשפוך את הלב לאחת שתרוץ לספר את כל קורותיך לשאר החבורה.
אינני יודעת עד כמה נרחב היה מחקרה של הכותבת אך נדמה כי החברות אצלה ואצל שאר מרואיינה היא מעל לכל.
ידידות יכולה לפתור בעיות של בדידות, מצוקה, חרדה, עצבות, ייאוש ושאר מרעין בישין כל זה במידה ואתן אכן כאלו.
אם את גרושה, ביחסים רעים עם אמך, עברת משבר או אולי את גרה רחוק משאר בני המשפחה, חברה תהיה לך למשענת ותהווה תחליף לא רע.
אך אם אינך שייכת לכל הקטגוריות האלו? האם עדיין יהיה זה הכרחי לחפש חברה טובה ולפרוק את הלב? לעשות מאמצים ולמצוא חברה בעלת משפחה כדי לחגוג עמה את החגים ולצאת לשיט תענוגות ביחד, לפיקניקים ולאירועי יום העצמאות?
יש בספר טענה כי נושא החברות בין נשים לא מעורר מספיק באז, תחום שלו אנו מקדישות מעט מאוד מחשבה.
אולי משום שהוא אינו חשוב לכל אחת? אולי מכיוון שיש נשים בעלות סדר עדיפויות שונה? בחכמה ציינה הכותבת כי בידידות יש להשקיע, לתת את הלב: יד לוחצת יד. פעם את מאזינה לה ופעם אחרת היא לך. להקשיב, להבין, להכיל, לתת, לקבל.
זאת בדיוק הסיבה מדוע אפילו פרחים מפלסטיק נובלים אצלי בבית.
אין לי כח להשקיע! אין לי סבלנות לבלבולי שכל ופטפוטי ביצים.
לחפירות, לתלונות והכי גרוע: לאימהות האלו שמשוויצות בילדיהן כאילו ירדו זה עתה מהאולימפוס ובאו לקוויקי קצר בסופשבוע.
חוויתי את כולן ועד היום יש לי מיגרנה נוראית. אני מהסוג של quality ופחות quantity וגם זה בסדר ואפילו מוזכר בספר, מה שכן, אינני מסכימה עם הקביעה שחברות הינה דבר קריטי והכרחי לקיומנו.
ניתן לחיות חיים מלאים ללא עדת חברות.
קשרים חברתיים אמנם הופכים את החיים למספקים יותר, אך אין צורך בחברות כדי לנהל חיים מאושרים. אפשר לחוש סיפוק על ידי בניית אהבה עצמית, פעילויות חיוביות כגון ספורט, קריאה, כתיבה, לימודים וחיזוק מערכות היחסים עם אנשים אחרים בחייך, היינו, משפחתך.
איך אמר רוברט דה נירו בסרט ״היט״? ״אני לבד אך אינני בודד״
אפשר בהחלט לקרוא ולהתרשם אך לא חובה להסכים או לסמן הערות בונות כדי לשייך את עצמך לקבוצה ספציפית.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על איפה החברות שלנו