כשהחיים והספרים מקבלים סינכרון אני יודעת ששום דבר לא במקרה, ואין סתם. יום שישי, שעת אחה"צ מאוחרת. השעה הזו בשבוע, השעה היחידה בה ממש מרגישים את היקום מוריד הילוך והכל מתנהל בנינוחות עצלה. יושבת עם הספר ביד, כל כולי שקועה בו כשלפתע שומעת צליל של הודעת ווטסאפ נכנסת.

הודעה מע'. מביאה אותה כלשונה: שתדעי שאפילו שמתרחקת כשקשה, תמיד שמור לך חדר איתן ויציב עם טאבו בלבי אשר אפילו ריחוק זמני לא יסדוק את

אצלי בבית אין עציצים.
לא עציצים, לא פרחים ולא קקטוסים.
אפילו צמחים מפלסטיק אינני מחזיקה כי אני יודעת שבמעוני הם לא יחזיקו מעמד: הכלבה תכרסם אותם, הנמלים האדומות יטפסו על הגבעולים בנחישות של חיילי אס.אס וימותו בייסורים כשהן מנסות לעכל לתוך קירבן עלים מלאכותיים ואבקנים מגומי רך.
ולכן, כדי שאף אחד לא יפגע, מגדול ועד קטן – ביתי חף מכל מה שראוי לגדל, לצמח ולטפח.
אני בכל זאת מגדלת לתפארת שני ילדים,

בספרה המרתק של <mark>חני לרמן</mark> איפה החברות שלנו יצאתי למסע מופלא של חקר חברות מהי
חני נשואה ואם ל2 התעוררה יום אחד כשהיא נושקת לגיל 40 כששואלת את עצמה איפה כל החברות שלי ? בעקבות נבירה בכך היא מקימה מיזם קבוצות נשים ארצי מצליח בשם חוג חברות וכן לידה של הספר שנכתב בשנת הקורונה שהדגיש יותר ויותר את חוסר הקרבה והכמיהה לחברות .
הספר הוא ספר מקיף ומעמיק שקראתי בכמה ימים של התעמקות שעזר לי להבין מהו ערך החב