ביקורת ספרותית על איפה החברות שלנו מאת חני לרמן

---

כשהחיים והספרים מקבלים סינכרון אני יודעת ששום דבר לא במקרה, ואין סתם. יום שישי, שעת אחה"צ מאוחרת. השעה הזו בשבוע, השעה היחידה בה ממש מרגישים את היקום מוריד הילוך והכל מתנהל בנינוחות עצלה. יושבת עם הספר ביד, כל כולי שקועה בו כשלפתע שומעת צליל של הודעת ווטסאפ נכנסת.

הודעה מע'. מביאה אותה כלשונה: שתדעי שאפילו שמתרחקת כשקשה, תמיד שמור לך חדר איתן ויציב עם טאבו בלבי אשר אפילו ריחוק זמני לא יסדוק את קירותיו!!!!!

אנחנו חברות, מהסוג הכי איתן וטהור שיש. החברות היא ארוכה, לא תמיד הדוקה, היו המון שנים של שמירת קשר רופף יותר, אבל הבסיס תמיד היה שם. זו חברות שהכנות שולטת בה, וזה סוד הקסם שבה. ללא שיפוטיות, ללא חשבונאות ופנקסאות. נטו מה שאנחנו. וכשקראתי את ההודעה הזו התרגשתי. כי ידעתי שמאחורי כל מילה יש כוונה, ולמילים האלו יש בסיס. הן לא רק מילים. וזו , זו בדיוק מהות החברות. לדעת שיש משהו מאחורי המילים. ולהרגיש את המשהו הזה. וזה לא משנה אם זו חברות על בסיס יומי, הדוקה, נזקקת, או לא משנה מה. כשתדעו שיש לכן את זה - תבינו שזכיתן. כי חברות אמיתית, וחברות טובה- היא כמו זוג המכנסיים הסמרטוטיים שאת מיד לובשת אותם כשאת נכנסת הביתה. המכנסיים התפורים בול למידותייך, הן יכולות להיות הדוקות, או מאווררות, אבל מה שבטוח - הן בדיוק הזוג שבהן תרגישי הכי את, ויהיה לך הכי נוח בהם.

אז מה יש בה בחברות נשית שאין לה אח ולא רע? היא עוצמתית, היא מלאה ברגש, היא בעלת כוח אדיר, היא מפרה, היא מטעינה, היא מרפאה, היא והיא..
אבל היא בעיקר אחרת, בשונה מחברות גברית למשל. אצלנו הכל יותר עמוק, בא ממקום של רגש. כפתור ההפעלה אצלנו הוא פנימי, בא מהרבדים העמוקים יותר, ותמיד יחתור לשם. או כמו שחני לרמן מסכמת את זה במילים הכי מדויקות:

"נשים נוטות לדבר יותר, ולקיים שיחות ארוכות יותר ועל נושאים אישיים יותר- לעומת החברויות של גברים, הנוטות להתבסס יותר על עשיית דברים יחד". (עמ' 96)

יש הרבה סוגי חברויות. ויש לנו באוסף הרבה חברות, כמעט מכל תקופה בחיים. גן, בית ספר עממי, חטיבה, תיכון, צבא, אוניברסיטה, ואז מגיעות חברויות מסוג אחר: חברויות התלויות בגורמים משתנים. חברים של הילדים , חברויות גינה (חני, החזרת אותי שנים אחורה בחיוך), חברויות מתוקף עבודה משותפת, ועוד.

כל כך הרבה אסימונים נפלו לי בזה אחר זה במהלך הקריאה! מצאתי את עצמי מהנהנת לעצמי בכל פרק ופרק (במיוחד בפרק החמישי) כמה מעניין היה לקרוא את, ועל הדברים, וכאילו להסתכל על כל מיני סיטואציות מבחוץ, ופתאום, גם אחרי שנים- גם הרבה אחרי שהחברות באו והלכו - לראות ולהבין מה בעצם היה שם. לגלות שלפעמים היו שם כל מיני דברים אחרים, אבל לא בהכרח חברות.


תודה על זה! גם ממרחק הזמן שעבר, כמה חשוב להגיע לנקודה הזו המפייסת, שמביאה לשחרור הדברים. לרמן מטפלת טיפול יסודי ומעמיק הנוגע בכל הנושאים המרכיבים את המארג הסבוך והעדין הזה של חברות נשית. שלהבדיל מחברות שהמהות שלה זוגיות או רומן, שביחסים מהסוג הזה תמיד מגיע שלב השאלה: יחסינו לאן? בחברות נשית יש שני מצבים שמובילים לסוף היחסים. או שהחברות מתמסמסת מעצמה, או שהיא נגמרת בצורה לא טובה, כזו שמשאירה אחריה הדים שאנחנו ממשיכות לסחוב איתנו במשך שנים. וכמה מדהים ואולי לא ממש מפתיע שכל אותם הדברים שהיו הבסיס לצמיחת החברות הם בדיוק אותם הדברים שגם גרמו לסיומה.

לחברות אין נוסחה אחת, וגם אם חשבת שמצאת את הנוסחה - לא תמיד היא תחזיק לכל החיים ותצלח כל דבר. חברות היא תהליך שנבנה מעצמו, אי אפשר להאיץ בה. היא צריכה את תנאי ההבשלה שלה, ובזמן שלה. אז גם אם זכרתן להשקות, טיפחתן, ונתתן מעצמכן- לא תמיד זה הצליח. וגם זה בסדר. לא קרה כלום. לפעמים זה פשוט החיים שקרו.

ממליצה לקנות את הספר הזה בזוגות. אחד לך ואחד לחברה הטובה שלך. כי כל אחת תמצא את עצמה בספר הזה, בכל פרק ופרק.


אז השבוע ביום רביעי נפגשתי עם ע'. אחרי מבצע שומר חומות שקצת חירבש לנו את רצף הפגישות, קבענו ב - Gazoz Beach. הרגליים המתחפרות עמוק בחול שהתחיל להצטנן מלהט היום, הבריזה מהים, הרעש העדין של הגלים הקטנים המשתברים אל החוף, כל אלו היו מושלמים למפגש שלנו, ואני אומרת לה: "אז את שומעת, יש ספר שאני קוראת עכשיו, ואת חייבת לקרוא אותו". אני גם יודעת אלו מילים בדיוק אני הולכת לכתוב לה בהקדשה.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על איפה החברות שלנו