ביקורת ספרותית על הקייטנה של קנלר מאת אתגר קרת
ספר מעולה

---

~ "סיפרתי שכשלמדתי בתיכון היה לנו בספר פיזיקה מין שאלה כזאת על אדם פלאי, ככה קראו לו בספר, שנופל מגג של בניין ומודד את זמן הנפילה. לא היה כתוב שם איך הוא נראה, אבל איכשהו דמיינתי אותו כמו קנלר - חזק בעניין, אבל מאוד לא מכאן. ליהיא אמרה שהיא בקלות יכולה לראות איך הוא צועד מגג של בניין, אבל אי אפשר ממש לדמיין אותו פוגע בקרקע." ~

אם עמיחי הוא המלך של השירה, קרת הוא המלך בתחום הסיפורים הקצרים.
אפשר לומר "ממציא" הסוגה, ושאין לו מתחרים כי סוג סיפורים קצרים כאלה רק הוא יכול להפיק.
מה נחמד להחזיק ספר קטן, לא ארוך בכלל, ועם זאת מכיל אוצרות ופאנצ'ים חזקים, דוקרים ונכונים עד כאב. סיפורים מבוססי מציאות אך מד"ביים למדי. קצת אסקפיזם וקצת החיים עצמם.

~ "הם מאוד שמחו שבאתי, וכל הזמן ניסו לפוצץ אותי באוכל. יש משהו נעים באוכל ביתי, קשה להסביר אבל יש בו איזה משהו חד-פעמי, איזה רגש. כאילו גם הקיבה שלך יודעת להבחין באוכל שלא שילמת עליו, שמישהו הכין אותו מאיזה חיבה. והקיבה שלי, אחרי כל הפיצות, הצ'ייניז והטייק-אוויי שטחנה מאז שהגעתי לכאן, ידעה להעריך את המחווה, והחזירה בגל של חום ששלחה פעם בכמה זמן לכיוון החזה." ~

הסיפורים הקצרים האלה באים לי בדיוק בזמן, וכשאני אומרת בזמן אני מתכוונת לתקופה בה אני די חסרת סבלנות להכל ובין השאר לקריאה, כך שאם אני קוראת זה אמור להיות או קצר או מעניין ביותר (ובכן, קרת עונה על שני התנאים בקלות).

~ "לראות כל לילה את אותם אנשים ששותים קולה בלי גזים, שאפילו שהם מסתכלים לך ישר בעיניים אתה מרגיש כאילו הם סתם בוהים. לא יודע, אולי אני בא מהשלילי, אבל שאתה מסתכל עליהם, אפילו ברגעים הכי קורים, איכשהו תמיד יש בהם את הדבר הזה. כאילו ששום דבר לא כזה ביג-דיל, שכלום לא ממש משנה." ~

הקייטנה של קלנר הוא שם הסיפור הכי ארוך, וגם שם הספר שמכיל ארבעה סיפורים נוספים מקסימים כמו שרק קרת יודע להעלות על הדעת ועל הכתב. כל פעם שאני קוראת את קרת ובטעות קצת מעופפת במחשבה, אני חוזרת על השורות שפספסתי כי אני יודעת שחבל לפספס כאן אפילו מילה.

~ "תמיד אמרנו לעצמנו שנבוא ביום אחר, מין יום זיכרון של החבר'ה, רק שכל הזמן היינו דוחים אותו. פעם אחת כשדיברנו על זה, עוזי אמר שבעצם כל פעם שאנחנו הולכים ביחד לסנוקר, או לסרט או סתם לאיזה פאב, זה גם יום זיכרון לנמרוד, כי כשאנחנו שלושתנו ביחד, אז גם אם אנחנו לא בדיוק חושבים עליו, הוא שם." ~

הספר הזה, והסיפור העיקרי בו, הוא די טריגרי, כפי שניתן לראות בציור שעל הכריכה. מדבר על אובדן, התאבדות ו"שיגעון". אני מנסה לומר, צריך להיות חובבי ציניות ולדעת לספוג אותה ישירות לפנים.

~ "'והערבים?' אמר 'הכי הרבה נביא להם אותה, כמו בצבא'. 'לא היית בצבא,' התעקשתי, 'שחררו אותך על קב"ן, בצדק'. 'לא צריך להיות. ראיתי בטלוויזיה'". ~
~ "נמרוד היה קורא לזה קלאא"ב - קרוב לאמ-אמא של הבית" ~

» ביקורות נוספות של הקוראת
» ביקורות נוספות על הקייטנה של קנלר