אריה אלדד

אריה אלדד

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (47):
נוער, ספריעד- אודיסאה, מסעות, סקרנות וחיפוש, תומחר , קריאה - נוער, סיפורת - מקור, חתולים -בשם ,בכריכה או בעלילה : כאלו שקראתי או שמתכננת, רשימת קריאה, להשיג, kindel book , חברה ומדינה, משפט, ותקשורת למכירה, ימין, רוצה לקרוא, ראשון חדש לגמרי שני טוב , לקנייה, בספרייה העירונית, מתכנן לסיים/לקרוא בחצי השנה הקרובה, ה.ס. 2425 2210- 5697, ספרי עיון מומלצים , אסלאם, עוד ...
1.
לאחר שנעשה לראש הממשלה הִרבה אריאל שרון להשתמש בביטוי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" כדי להסביר את השינוי במדיניותו; כאילו המציאות המורכבת המתגלה לעיניו של ראש ממשלה שונה מהמציאות שרואה איש אופוזיציה, ומאלצת אותו לעתים לאמץ מדיניות העומדת בניגוד לאידיאולוגיה שלו; כאילו אדם יכול להחזיק באידיאולוגיה הלאומית רק כל זמן שהוא יושב באופוזיציה ואינו אחראי לגורלה של מדינת ישראל. השמאל קפץ כמובן כמוצא שלל רב על האמירה, והשתמש בה כהוכחה לכך שהאידיאולוגיה הלאומית הגורסת את שלמות הארץ אינה מעשית. אחרי הכול, טוענים אנשיו, כל מנהיגי הימין שהחזיקו באידיאולוגיה הזאת ויתרו עליה לאחר שהגיעו לשלטון, כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם": מנחם בגין מסר את חצי האי סיני למצרים והרס את היישובים היהודיים באזור כחלק מהסכם השלום עם מצרים, יצחק שמיר הלך לוועידת מדריד והסכים לנהל משא ומתן עם נציגים פלשתינאים, אריאל שרון עקר את יישובי חבל עזה וצפון השומרון במהלך ההתנתקות, אהוד אולמרט יזם את תוכנית ההתכנסות והיה מוכן ולחלק את ירושלים ולמסור לידי הפלשתינאים 97 אחוז משטחי יהודה ושומרון, ובנימין נתניהו היה מוכן לוותר על הגולן והסכים להקמת מדינה פלשתינאית. בספרו דברים שרואים מכאן בוחן אריה אלדד את השערת הדברים שרואים מכאן ומשם. האם ההסבר הזה נכון? האם כל מנהיגי הימין אכן שינו את דעתם ואת תפיסת עולמם לאחר שהגיעו לשלטון? ואם שינו, האם עשו זאת משום שהעולם שנגלה לעיניהם מכס ראש הממשלה היה שונה מהותית ממה שראו קודם? בתוך כך הוא עוקב אחר דרכם של חמשת ראשי הממשלה שצמחו מתוך הימין הישראלי, מנתח את פעולותיהם ואת השינויים שחלו לכאורה ולמעשה בהשקפתם, ובודק האם אכן נגזר על האידיאולוגיה להיות מובסת בקרב עם הפרגמטיות המציאותית, והאם נכונה הטענה שהאידיאולוגיה של המחנה הלאומי בישראל טובה רק כתיאוריה ואינה ניתנת למימוש במציאות הפוליטית הקיימת. ...

2.
חיפוש אחר אוצר מטבעות בספינה טרופה, מסע-מרדף בעקבות בדווי מוזר המשאיר בדרכו סימני כתב עברי קדום ומפגש עם צוללנים תמהוניים הממשיכים מלחמה שהחלה לפני שמונה-מאות שנה. אלה שלושת הסיפורים המופלאים המתרחשים בדרום-סיני זמן קצר לפני נסיגת ישראל משם. המחבר - רופא שחי בדרום-סיני ימים רבים והיה מעורב בחיי אנשי המדבר - עובר בנתיבי ההרפתקאות הללו ומשתף אותנו בחוויותיו ובגילוייו. הסיפורים מרתקים, מרגשים וסוחפים את הקורא אל נופי סיני הקסומים. ...

3.
מזכיר הממשלה התקשה להאמין למשמע אוזניו כשראש השירותים החשאיים ביקש ממנו לארוז מזוודה ולערוק מן המדינה. "תראה," הסביר לו ראש השירותים החשאיים. "עלולה להיות מלחמה בקיץ. אנחנו יודעים שהם מוכנים ורק מחכים לאור ירוק מהפטרונים שלהם. אנחנו לא רוצים מלחמה, לא בעיתוי הזה לפחות. גם אם ננצח בשדה הקרב, מדינית נפסיד, וראש הממשלה חושש שיהיו למלחמה השלכות פוליטיות, כי כבר היו לו שתיים. ולכן אנחנו רוצים שתערוק. תבקש מקלט מדיני באיזושהי מדינה, ובתור נדוניה תביא אינפורמציה. מידע שירתיע אותם מלצאת למלחמה נגדנו." בניגוד לכל מה שנדמה למזכיר המדינה שהוא יודע על עמו, על מדינתו ועל עצמו, הוא אורז מזוודה, נפרד מאשתו, מבקש מקלט מדיני בשוויצריה ונפגש שם עם נציג בכיר של מדינת האויב הראשית שלנו. בֶּרְן, שם הוא שוהה, די מוצאת חן בעיניו, וגם במתקן הממשלתי שאליו הוא נלקח בהמשך, המיזלי מצוין והנוף של גבעות היורה נוסך בו שלווה. בואה של מנהלת הלשכה היפה של ראש הממשלה רק משפר את המצב. חבל שלא הכול מתנהל על פי התוכניות. נוהל ויזתא הוא רומן ריגול ציני וביקורתי שדורס באלגנטיות קרירה את השירות הציבורי, את ארגוני הביטחון ואת הערכים שהתרגלנו לחשוב שהם נעלים — סודות מדינה, נאמנות ואמת. האם זו קומדיה או טרגדיה? תלוי את מי שואלים. אריה אלדד, פרופסור לרפואה, קצין רפואה ראשי לשעבר, היה חבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי, עמד בראש ועדת האתיקה של הכנסת ה־16 ובראש שדולת הכנסת למאבק בשחיתות והיה חבר ועדת החוץ והביטחון. בעל טור ב״מעריב״ ומשדר תוכנית יומית ברדיו 103. זהו ספרו השלישי. החמישי בעצם, אם אתם אוהבים ספרי ילדים....

4.
5.
לח"י היתה מחתרת קטנה מאוד — העמוקה, ה"אידיאולוגית" והקיצונית מבין המחתרות שנלחמו כאן על הקמת המדינה. כשהבריטים הודיעו שהם מתכוונים לעזוב את הארץ, חברי לח"י הבינו שהמחתרת סיימה את תפקידה וחיפשו טעם חדש למלחמתם כדי להמשיך לעשות היסטוריה, ולא סתם לקום וללכת הביתה כי המחתרת נגמרה. העצים והשבבים מתאר ימים של מבוכה ואובדן דרך שבהם נסדק ארגון לח"י. אריה אלדד נסמך על תיעוד, על סיפורים ועל הדמיון שלו, ומספר סיפור מרתק וחשוב על חבורה אידיאולוגית, קיצונית ומורכבת שהיום קשה לתאר כיצד התכנסה: חרדים לצד כנענים, נאמני "מלכות ישראל" ושמאלנים, אנרכיסטים וקומוניסטים. את המחתרת הנהיגו שלושה חברי ה"מרכז": יצחק יזרניצקי־שמיר, נתן פרידמן ילין־מור וישראל שייב, שהוא אביו של אריה אלדד. אלדד כותב על הפרק האחרון בתולדות לוחמי חירות ישראל, על התעייה, הטעויות והערפל האידיאולוגי ששררו בימים האחרונים של המחתרת, כשאנשיה המשיכו לפעול: תקפו מחנות צבא בריטיים, פוצצו מפקדות ואת בתי הזיקוק בחיפה, שדדו מחסני נשק ובנקים. הוא כותב על פיצוץ הרכבת שהובילה חיילים בריטים מקהיר, על חיסול הקונסול הפולני וההתנקשות ברוזן ברנדוט, וגם על ההוצאה להורג של חבר נאמן. הוא כותב על הפוליטיקה של המחתרת ועל חיי היומיום של חבריה, על האהבות הגדולות שצמחו בה, על הגבורה ועל הבדידות, על העצים הגדולים שנכרתו וגם על השבבים שניתזו ונותרו בצדי הדרך. אלדד כתב מפני שהיה מוכרח לכתוב את הסיפור הקיצוני והאנושי הזה, ומפני שרק הוא יכול היה לכתוב אותו כך: בתנופה אישית, באחריות אינטלקטואלית, בהערכה ובביקורת. פרופסור אריה אלדד, קצין רפואה ראשי לשעבר, פרופסור לרפואה, שימש חבר כנסת מטעם האיחוד הלאומי, עמד בראש ועדת האתיקה של הכנסת ה־16 ובראש שדולת הכנסת למאבק בשחיתות. בעל טור שבועי ב"מעריב סופשבוע", מגיש תוכנית רדיו יומית ברדיו 103 ועוסק בכתיבה. העצים והשבבים הוא ספרו השביעי....

6.
7.
האם תכלית הציונות הייתה הקמת מדינה ליהודים, מדינה שהיא מדינה ככל המדינות שבה יוכלו היהודים למצוא מקלט מרדיפות, או שהציונות מראשיתה ועד ימינו התכוונה להיות מדינה יהודית, שמאפייניה כוללים מה שאמר הרצל כבר בקונגרס הציוני הראשון ב1897: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני שהיא שיבה אל ארץ היהודים". הביטבוק (Bitbook) הזה ינסה להראות כי הציפיות שמדינת ישראל תהיה מדינה "נורמלית" מנוגדות להיסטוריה של העם היהודי, של תנועת השחרור הלאומי שלו ושל המדינה שהקים, ואשר בניגוד לכל מדינה אחרת בעולם אינה אמורה לשרת רק את אזרחיה אלא היא מדינתו של כל בני העם היהודי, גם אלו שעדיין אינם כאן. כיון שהיהדות היא צירוף שאין לו מקבילות של דת ולאום, וכל הניסיונות להיפרד מאחד מהמרכיבים נכשלו, כמו גם הניסיון ליצור "לאום ישראלי"  - מוביל החיבור אל המאפיינים הדרושים כדי שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית. חלק מסדרת ביטבוקס...

8.
מרים קלפהולץ (45) למדה ארכיאולוגיה אבל שתי עבודות הדוקטורט שהגישה נפסלו.  בטיול לירדן פגשה את עדנאן, מדריך תיירים שעסק גם בסחר בעתיקות. מרים גרה בעמאן כשנתיים, במהלכן החל עדנאן להביא לוחות בדיל עם כתב עברי. טקסטים ארוכים בכתב דעץ\ כתב עברי של בית ראשון, אבל מכילים את ההיסטוריה של ינאי שלומציון ובניהם הורקנוס ואריסטובלוס. 135 לוחות כאלו הוצאו לדברי עדנאן ממערה ליד מכוור, ואז הוא נהרג במפולת סלעים במערה. מרים חזרה לישראל  והבריחה ארצה גם את הלוחות. רשות העתיקות בחנה אותם וקבעה שהם מזוייפים. מרים ריכזה סביבה כת מאמינים באמיתות הממצא והם עוסקים בעשר השנים האחרונות בלימוד הטקסטים, פיענוחם, הבנת משמעויותיהם, והכנתם לפרסום מדע ( שנראה כי לא יגיע לעולם).המספר, מחבר הספר הוזמן להשתתף בדיונים לאחר שכתב מאמר על "שלומציון" – מפלגתו קצרת הימים של אריאל שרון. הוא מטיל ספק באמיתות הממצאים, אבל הולך שבי אחר ההיקף העצום של הזיוף ( אם אכן הוא כזה) ואמונתם הלוהטת של חברי הכת. הוא עצמו עסוק באותם ימים בכתיבת ספר על לח"י, ועל אבא.  שלו שהיה אחד מראשיה. הוא נתקל בחומה אטומה בדמות ארכיון המדינה, שחלק חשוב מהתיקים של אבא שלו בארכיון – חסויים מטעמי ביטחון המדינה. התיקים עוסקים בתקופת רצח קסטנר. שתי העלילות משתלבות בחיפוש אחר אמת חמקמקה. ...


מי היו אנשי הלח"י? נדמה שהם די נעלמו מההיסטוריוגרפיה הציונית. כשהם כן מופיעים, הם בדרך כלל טרוריסטים שפלים (אם הכותב הוא איש מפאי\מפם) או בי... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
ספר נחמד שמעניק הצצה הומוריסטית על התנהלות השלטון. כתוב בצורה זורמת ולעיתים מצחיקה, אך יש מקומות שהרגשתי שהכותב קצת מזלזל באינטליגנציה ש... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
אהבתי לקרוא את נוהל ויזתא ואת אוגנדה של אריה אלדד. הוא התגלה כסופר מוכשר וכותב טוב. אבל הספר הזה הוא ממש לא. התחושה שלי הייתה כבר מהפרק השנ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
ספר שקריאתו הזכירה לי את 'הספר האדום' של ענברי. כרוניקה של אירועים היסטוריים שמשולבים בסיפורים בדיוניים פרי דמיונו של המחבר. אריה אלדד, אד... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
ללא מאמץ גדול (לפחות לאנשים בני גילי) מזהים את כל הדמויות המופיעות בספר עם מקביליהם בישראל. הספר כתוב בצורה שלא היתה לי נוחה, כל פסקה יש מספ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
ספר ממולץ. אהבתי אותו משום שאריה אלדד לא כתב כלום בסיפור הזה חוץ מהסוף. הוא השתמש בעלילה ידועה ורק החליף שמות. במשחק הזה נהניתי מאד. "קרא את... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ