ביקורת ספרותית על קנאת סופרות מאת מאיה ערד
ספר בסדר

---

ואוו כמה הייפ יש על הספר הזה ובכלל על הסופרת... מאוד לא אופייני לי לבחור ספרים שכל העולם כרגע מחפש לקרוא, אבל ככה יצא. אתוודה כי זה הספר הראשון שאני קוראת של מאיה ערד ובקצרה – לא עפתי.

אתחיל בכתיבה –רואים שנעשה מאמץ לכתוב בשפה גבוהה, והעברית מאוד מהוקצעת, זה, באמת, אין מה לומר. עברית יפיפיה, ורואים שזו מלאכת מחשבת. אני מעריכה עברית יפה ועשירה בספרים, אז מבחינתי זו נקודת זכות.

הדמויות – הדמויות בסיפור באופן כללי שטוחות בלי הרבה עומק ובלי הרבה רבדים, דיי משעממות אפילו אגיד. זה כאילו אנחנו לא אמורים להזדהות או למצוא את עצמנו באף דמות, חוץ מהדמות הראשית – אביגיל. אבל מה הבעיה? שאביגיל ב-ל-ת-י נ-ס-ב-ל-ת. יותר מזה, אביגיל לא מעוררת השראה בשום אופן, היא סתם אישה קטנה שלא חוותה יותר מדי בחיים, הכירה גבר עלוב בסוף שנות העשרה שלה, שהתחתן איתה פשוט "כי היא זאת שהסכימה", במילותיה. וואו. מביך. הם מעבירים חיים בינוניים ביחד, כשהוא אגב הגבר היחיד שאי פעם היה לה, וגם ממנו היא לא ממש מרוצה, בלשון המעטה. מדובר, בעיני, על אישה שהתפשרה. שהבטחון העצמי שלה כל כך נמוך, שהיא כבר בגיל 19 אמרה לעצמה, טוב, האפס הזה הוא כנראה הגבר היחיד שאי פעם ירצה אותי, הוא הכי טוב שאוכל להשיג, אז אלך איתו. כבר כאן בסיפור הרקע של הדמות, המספרת איבדה אותי. אני לא מוצאת שום השראה באישה כזאת קטנה וחסרת בטחון שצריכה להתחתן עם הגבר הראשון שפוזל לכיוונה.

בכלל, לא רק הדמויות לוקות בהשטחה, אלא שבאמת כל הסיפור הוא במים הרדודים, לא מגלים יותר מדי על נפש האדם, אפילו שכביכול מדובר במשבר עצום (בשביל דמות שכלום לא קורה בחיים שלה ושאף פעם לא העיזה לעשות כלום, בחיים אחרים אולי "המשבר" היה סתם תקופה לא נעימה שחולפת). בכל אופן, לא נכנסים לעומק ההתחבטויות הנפש כפי שהן באמת, הכל שטחי מאוד, ולא יצר בי עניין מיוחד, המשכתי לקרוא מכוח האינרציה, ולא מתוך עניין אמיתי.

קראתי ביקורת על הספר ב"מאקו", שאגב לא היה לי ברור ממנה אם הספר מומלץ או לא, אבל כן זכור לי שכתוב שהספר הוא כמו פאזל שלאט לאט מגלים לאן כל החלקים נכנסים, וכותב הביקורת ממש שיבח את הסופרת על איך היא שתלה את הרמזים כדי לפתוח אותם בסוף בצורה מרשימה. אם כך כותב הביקורת סבור שנראית ומרגישה כתיבה קריפטית וחכמה...שיקרא קצת ג'ורג' ר.ר. מרטין להבין מהי באמת כתיבת פאזל אינטלגנטית ומשוגעת, כי הספר הזה הוא בדיחה בהשוואה, ומוטב היה שלא היו שמים אותה בכלל במעמד הזה, עם כל הכבוד.

בקיצור – סתם ספר. אפילו לא עושה איזה הרגשת feel good שאפשר לקבל מספרים קלילים בסגנון דומה. כן, מעלה נושאים מעניינים לדיון, אבל לרוב? פשוט סתם דיבורים שטוחים על בעיות ארציות של אנשים משמימים ונעדרי השראה.

» ביקורות נוספות של כרמל
» ביקורות נוספות על קנאת סופרות