ביקורת ספרותית על צוערי החלל מאת רוברט היינליין
ספר טוב

---

הספר צוערי החלל עשה לי הרבה מחשבות על הדמיון של הבנאדם. שאתה כותב ספר מהסוג של המדע בדיוני אתה יכול לתת לדמיון שלך ללכת לאיפה שהוא רוצה. אתה יכול להמציא איזה יצורים שיש לך בראש ובגלל שאתה עושה את זה בזמנים של העתיד אז גם את האנשים של כדור הארץ אתה יכול להמציא עליהם הכל.

ואז אני יושב וקורא ומאד אהבתי לקרוא את זה אבל בא רגע אחד שאני מסתכל על מה שיש בספר ואני לא מאמין. אני יספר לכם בדיוק מה היה. הסיפור פה זה על כמה צוערים כמו שיש אצלנו בבית ספר הטכני של החיל אויר או בבית ספר של חיל הים יעני חברה צעירים שבאים וצריכים ללמוד את הדברים של הצבא וכל הזמן יש מבחנים וחלק עפים חלק נשארים. ברגע אחד הם היו צריכים לנסוע לאיזה בסיס אחר ואז אמרו להם שכל אחד יכול לקחת רק עשר קילו דברים. יושבים הצוערים האלה להחליט מה יורידו מהדברים שלהם ואז אחד מתחיל להסתכל בתמונות של החברות שלו בשביל להחליט אם יקח אותם. פתאום אני קולט שכולם שמה גברים. יעני כל הבסיס הזה וכל הצוערים וכל האלה שבמשמר החלל שלהם כולם זה גברים. 

עכשיו זה כתבו את זה לפני שבעים שנה ואז אתה קולט שבכלל לא היה במודעות של הבנאדם הדבר הזה של המעמד של הנשים יעני הוא היה יכול לדמיין שאנשים חיים על המאדים ועל נגה וכל הכלי תחבורה שאני לא סגור על איך הם עובדים וכל השכלולים שהמציא אבל הדבר ששבעים שנה קדימה קרה על אמת יעני שיש בנות טייסות ודברים כאלה זה אפילו לא עבר אצלו בראש.

אני אהבתי את הספר שזה ספר הרפתקאות. אני חושב הוא רצה לכתוב את זה גם בתור ספר נגד המלחמות של הבני אדם אבל אם אתה מסתכל עליו בתור ספר עם מה שאומרים אג'נדה אז הוא לא משהו אבל בתור ספר נחמד שמעביר לך את הזמן בטח בזמנים שאתה צריך משהו לא כבד על הראש זה ספר בשביל זה. 

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על צוערי החלל