ביקורת ספרותית על זעקת הקרב - אדם בקו האש # מאת ליאון יוריס
ספר טוב

---

פרנסואה טריפו אמר פעם שזה בלתי אפשרי לעשות סרט אנטי-מלחמתי, משום שסצינות האקשן והקרב ירתקו את הצופה וישדרו מסר פרו-מלחמתי.
בספר הזה מתרחש התהליך ההפוך. ליאון יוריס התיישב לכתוב יצירה אפית על האדם במלחמה, על אחוות לוחמים, על להציל את העולם ואת הדמוקרטיה, להגן על הבית, ועל להיות כל מה שאתה יכול להיות, ממש כמו שאומרות פרסומות הגיוס בצבא ארצות הברית. שיר הלל למלחמה? בפירוש כן. אלמנט אנטי מלחמתי? שוב, בפירוש כן, אבל עושה רושם שהאחרון התגנב למסיבה מבלי שהוזמן.
היפנים מפציצים את פרל הרבור וארצות הברית מצטרפת למלחמת העולם השנייה, ודני פורסטר נוטש את בית הספר התיכון ואת קבוצת הפוטבול האהובה שלו ומתגייס למארינס. בטירונות הוא פוגש את שאר החבר'ה, כל אחד והסיפור שלו: "סקי" זבונסקי שצריך להתפרנס כדי שיוכל להתחתן עם חברתו אחרי שקריירת הפוטבול שלו נכשלה, "קיטבג" בראון שנטש את החווה בניו-ג'רזי, "ספידי" גריי מטקסס, מריון שאוהב מוזיקה קלאסית, אנדי, מאק (תמיד חייב להיות אחד בשם מאק), פדרו, ג'ו גומז, ג'ונס - כל החבר'ה. פסיפס אנושי, איש-איש וסיפורו. מהרגע שבו "שערי הרחמים נסגרו מאחוריהם" בבסיס הטירונים בסן-דייגו, המסע שלהם ייקח אותם דרך האינקוויזיצה של הטירונות ואימוני הכשרת המארינס, אל הגיהנים של הקרבות בגואדלקנאל, טראווה, סאיפאן, ובדרך הם יתבגרו, ילמדו, יילחמו. הסיפור הנצחי והמוכר. גיבורים ואלים, חברים ולוחמים.
התמימות הילדותית של הספר, הגבורה הנאיבית שבו, והאופטימיות שבה הוא מתרכז בכל החלקים ה'יפים' של המלחמה (מי שיודע מה זה אחוות לוחמים יכול להבין) הופכת אותו לספר שהנוער ייהנה לקרוא אותו. מצד שני צריך נפש מבוגרת כדי להעריך את האפיות של הסיפור, שמתפרשת על שמונה מאות ומשהו עמודים, ואת האלמנט הטראגי שבו. בלי ספויילרים, אבל לא כל הילדים כחולי העיניים יחזרו הביתה מהמלחמה, ואלו שיחזרו לא יהיו אותם ילדים. ככה זה במלחמה.

» ביקורות נוספות של אביב
» ביקורות נוספות על זעקת הקרב - אדם בקו האש #