ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר טוב

---

מה אוסיף ומה אכתוב על שלל המלל שהוקלד פה ובכל מקום אפשרי אודות הספר הזה. ולמען האמת, לא אתיימר ולא אוסיף דבר מיוחד או כל חידוש, כי אם את ההנאה, הזווית, והרושם שנוצר אצלי.
את הספר הזה קיבלתי בדרך לא דרך, וכמה רגעים אחרי שסיימתי אותו, כבר התבקשתי מחבר שראה אותו אצלי, לתת לו לקרוא. אממה? אמרתי לו שלו אישית, הוא לא מומלץ.
עוד לפני שתפערו עליי עיניים, אנופף בארבעת הכוכבים שהארתי, הנה רבותיי, לא לזלזל.
למה בכל זאת לא המלצתי? כי הרושם שלי מהספר מאוד אמביוולנטי ומיוחד. הספר שהיה לפני לא עמוק, לא צבעוני, לא מסובך, ולא מסעיר. הוא פשוט קריא (אם כי אציין שיש קצת התרופפות בכתיבה הנעימה, נוכח הרפטטיביות שצצה מדי פעם). בנוסף לאורך הנוח שלו, תקבלו רומן מהיר, מרגש, לא רע בכלל, וזהו. בעצם חוץ מהפרט העיקרי שמייחד אותו. הזווית.
לא אכחד ואומר שאני עצמי עד לא מזמן (מרגע כתיבת שורות אלה) חוויתי את מה שכולם מתארים כגיל ההתבגרות. הייתי כותב שחוויתי הזדהות עם הגיבור ועוד שלל קלישאות, אבל יהיה יותר נכון מצידי אם אכתוב שהזווית שהובאה בספר, מאוד אותנטית, ומאוד מאוד ריאלית, לפחות מהצד שלי, האישי.
הגיבור של הספר מצויד במבט נערי ובוסרי, השלב הזה שלפני העמוק. האבחנה החדה של דברים, של החברה, של הכל. אפשר בהחלט להבין על מה ההתלהבות.
אבל, ואבל. מהסיבה הזאת, אני, הקטן, חושב שכל ניסיון למצוא עומק בכוח בכל טקסט ומונולוג בספר, הוא מגוחך. כל נסיון לאבחן צעדים ובחירות אצל הגיבור, מאבדים את החן המיוחד של הספר. הוודאות והאי וודאות, הסימבוליות, מורת הרוח ששורה תדיר, והבחירות הלא מושכלות. אבל כ''ז לעניות דעתי בלבד.
סיכומו של עניין, תקראו או לא, זה כבר לא בידי. בידי רק לסכם ככה:
אם אתם מחפשים ספר קליל, נוח, מהיר, שסיכוי וירגש אתכם, לכו על זה.
אם אתם מחפשים ספר מסובך, מותח, חריף, וכזה שיוצר קמטים, אולי כדאי לכם לוותר.
מה שלא יהיה, תהנו!

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204