ביקורת ספרותית על מלחמת האדם הזקן - הוצאה מחודשת - מלחמת האדם הזקן #1 מאת ג'ון סקאלזי
ספר לא משהו

---

סיפורנו מתחיל בהתערבות, פחות או יותר, שהתרחשה בחנות קטנה לספרי יד שניה, בין מוכר אחד שאוהב לדבר, לביני.
מבינים, בחנות המסויימת הזאת יש אפשרות להחזיר ספר שקנית בה ולקבל חצי זיכוי. לספר הזה, לעומת זאת, יש סידור מיוחד: קנה אותו במחיר מלא, ואם תקרא אותו ויתברר שאתה לא אוהב אותו, תוכל לקבל עליו זיכוי מלא. למה? כי הסיכון כאן, מבחינת החנות הוא נמוך. המוכר מראה בדרך זאת עד כמה הוא בטוח בכך שמדובר בספר מוצלח. ואם זה לא מספיק, המוכר מרעיף תישבחות על הספר, מהלל את הסופר ומציין את רשימת הפרסים וההכרות שקיבל, מסביר שבינתיים כמעט ולא היו אנשים שחזרו עם הספר הזה לא מרוצים, ובאופן כללי משווק את הספר בצורה משכנעת ולא רעה בכלל. הסכמתי לקחת את ההימור הזה, שהיה נשמע מאוד מבטיח, והתיישבתי לקרוא את מה שהובטח לי שיהיה הספר האהוב עליי ביותר הבא.

הספר מחורבן.

קשה לי לתאר עד כמה הייתי מאוכזב. הרעיון היה נשמע די מעניין בהתחלה, אבל הספר לא עושה אתו שום דבר מיוחד. הוא פשוט מציין אותו ועובר לקשקושי מדע בדיוני רגילים שראינו מליארד פעמים בעבר.
אבל אני מקדים את המאוחר. מה הסיפור? ובכן, הסיפור עוקב אחר ג'ון פרי (כשהסופר נותן לדמות הראשית את השם הפרטי שלו עצמו, אפשר להבין שאנחנו בבעיה מבחינת יצירתיות) זקן בן שבעים וחמש שמחליט להתגייס לצבא הגנת המושבות של בני האדם מחוץ לכדור הארץ, שמגייס אך ורק זקנים בני שבעים וחמש, מסיבותיו שלו. אני... מניח שהסיפור מתרחש בעתיד, בהתחשב בטכנולוגיה המתקדמת של צבא הגנת המושבות ובעובדה שבני האדם יצאו מכדור הארץ, אבל לא הרבה השתנה בכדור הארץ עצמו, וכמו כן אף אחד לא יודע איך צה"מ עובד, באיזה מין חייזרים הוא נלחם, ומה הסוד הגדול שמאפשר להם לגייס זקנים בני שבעים וחמש לצבא. הסוד מתגלה מאוחר יותר בטוויסט ש... אני חייב להודות, הוא די מגניב, אבל אני לא אסגיר אותו בגלל שקלקלנים. אבל הטוויסט הזה לוקח כל כך הרבה מהרעיון המקורי, שבכנות- הוא זה שמשך אותי אל הספר מלכתחילה, שאני ושב שהיה עדיף לו הספר היה נותן פתרון אחר.
הספר ממשיך משם להיות מאוד, אבל מאוד, בנאלי. בלתי מיוחד להחריד. כמעט כל קלישאת מדע בדיוני שאפשר להעלות על הדעת נמצאת כאן. הדמויות? רגילות. לא מעצבנות, אבל לא מיוחדות בשום קנה מידה. אף אחת מהן לא הרגישה כמו דמות בגיל שבעים וחמש. אני לא יודע איך זה להיות בגיל הזה, אבל אני לא קיבלתי מהם את התחושה שהם עברו הרבה בחיים, או שיש בהם חוכמה מסויימת שאין באנשי צבא רגילים. ולמרות שזה היה הרעיון ששאב אותי אל הסיפור, הוא לא מתבצע כראוי. הסיפור? בקושי יש אחד, וגם כשיש הוא עשוי בצורה די מרושלת ומפוזרת. הכתיבה? חסרת כל מאמץ. בניית העולם? בכל פעם שמישהו פותח את הפה שלו אני רק שומע את המילה 'אקספוזיציה!' שוב ושוב בראש. שישים אחוז מכל הדיאלוגים בספר הם רק דמויות שמסבירות דברים לדמויות אחרות. הקומדיה? כאן זה קצת טריקי. הובטחה לי קומדיה במיטבה, כזאת שתשאיר אותי דומע מרוב צחוק. לא התחברתי. הקומדיה מבוססת במיוחד על עקיצות שעוקצים הדמויות אחת את השנייה, ועל ציניות קודרת. לא הרגשתי שזה עבד כאן בכלל. אהיה הוגן ואודה שצחקתי כמה פעמים, אבל לא מהסיבות הנכונות. יש כמה קטעים שאמורים להיות רציניים, כמו הפעם ההיא שצבא הגנת המושבות כובש עולם אחר, שבו כל האנשים בגודל אינץ' אחד. זה מוביל לדיון ארוך ועמוק שכזה על אנושיות, ועל מה שהצבא עושה לך, וכולי... אבל, אני מצטער- בן אדם בועט ביצור קטנטן אל תוך גורד שחקים מיניאטורי? זאת תמונה מצחיקה, אני מצטער. יש עוד שלל דוגמאות כאלה, כמו חייזרים קניבליים שמריצים תכנית בישול על בני אדם... זה רעיון כל כך מצחיק, אבל הסופר הופך אותם לרעים הגדולים של הסיפור, או משהו.
נו, אין לי עוד מה להגיד חוץ מלשאול, באמת מתוך סקרנות, מה כל כך הרבה אנשים מוצאים בספר הזה? אני לחלוטין הולך לקבל את הזיכוי הזה. מעניין מה אקנה.

» ביקורות נוספות של אסף
» ביקורות נוספות על מלחמת האדם הזקן - הוצאה מחודשת - מלחמת האדם הזקן #1