ביקורת ספרותית על כתר הדרקון מאת אורי אורלב
ספר מעולה

---

היה כיף פה גם לפני הארי פוטר.
"כתר הדרקון" מאת אורי אורלב הוא ספר פנטזיה לילדים כמובן. אחרי הכול, יש "דרקון" בכותרת שלו, אז מה עוד הוא יכול להיות? חוץ מזה פנטזיה היא תמיד לילדים, כי מבוגרים לא צריכים/אוהבים/מבינים פנטזיה, נכון?
מצד שני, מי ייתן לקרוא לילדים ספר שעוסק בצורה כל כך ישירה בפילוסופיה של הרע והטוב, שמציג אכזריות חסרת טעם כבחירה אידאולוגית ואת חוסר התועלת העקרה שבטוב המוחלט.
בספר, העולם מתחלק לאנשים טובים ורעים. הטובים חיים בארצות המזרח והם פציפיסטיים, צמחוניים, לובשים לבן, ואסור להם לומר מילים שליליות או לחשוב מחשבות רעות. האנשים הרעים חיים במערב ושם, כמו בסדום המקראית, מצווה להיות רע, להתאכזר לאנשים ובעלי חיים, להכות ולקלל, ואסור להיות נחמד או להפגין יחס טוב למישהו.
אחרי שהקורא צולח את הבסיס הבנאלי הזה (והרוע הוא בנאלי, כידוע לנו), נפתחת העלילה המורכבת והמרתקת. עקרטן, הנסיך השחור שחונך מלידה להיות הרוע המוחלט ומוחזק כשבוי בארמונו של מלך אנשי המזרח הטובים, נשלח בראש משלחת הצלה כדי להשיב את בתו של מלך המזרח - הנסיכה ה"טובה" המושלמת - שנחטפה לארצות המערב. המסע יכריח את הגיבורים לבחון את עצמם ואת הערכים שגדלו עליהם ולהבין כמה דברים על הטוב והרע המוחלט ומה שבאמצע, וגם להגשים נבואה עתיקה ומסתורית הקשורה לכתר הדרקון המיסטי ולסוד שרק בעזרתו אפשר לעבור מצד לצד.
את הכתיבה של אורי אורלב, ("האי ברחוב הציפורים", "רוץ ילד רוץ") קשה לנתק מהשואה. כנראה שכל מה שהוא כותב יתפרש באור הזה. ולמרות שהספר לא עוסק בשואה באופן ישיר, קשה שלא לחשוב על זה ולנסות למצוא אנלוגיות לאורך הקריאה.

» ביקורות נוספות של אביב
» ביקורות נוספות על כתר הדרקון