הספר שהתחיל את סיפור האהבה ביני לבין ספרי פנטזיה והפך לספר הילדות האהוב עלי.
אהבתי מאד את העולם הבדוי שנברא בו ואת השינויים שעוברות הדמויות הראשיות בו לאורך הספר
(וגם את סיפור האהבה המאד לא רומנטי, שתואר ברמיזות ולא השתלט על עלילת הספר).

ספר שקוטלג כספר נוער, אך אינו כזה.
קראתי אותו לפני כשנה, ספר מרתק, מעניין ומעלה הרבה שאלות בנוגע לטיב העולם שלנו, על אף התרחשותו בעולם דמיוני.

ספר לא רע, אך כמו שר הטבעות, גם הספר הזה כתוב בצורה לא זורמת ומאוד משעממת. ( ואם זה לא מספיק, האותיות נורא קטנות, מה שמקשה מאוד בקריאת הספר).

נ.ב- אבל אני עדיין לא קטלתי אותו "לגמרי".

היה כיף פה גם לפני הארי פוטר.
"כתר הדרקון" מאת אורי אורלב הוא ספר פנטזיה לילדים כמובן. אחרי הכול, יש "דרקון" בכותרת שלו, אז מה עוד הוא יכול להיות? חוץ מזה פנטזיה היא תמיד לילדים, כי מבוגרים לא צריכים/אוהבים/מבינים פנטזיה, נכון?
מצד שני, מי ייתן לקרוא לילדים ספר שעוסק בצורה כל כך ישירה בפילוסופיה של הרע והטוב, שמציג אכזריות חסרת טעם כבחירה אידאולוגית ואת חוסר התועלת העקרה שבטוב המוחלט.
בספר, העולם מתחלק לאנשים טובים ורעים. הטובים חיים בארצות המזרח והם פציפיסטיים, צמחוניים, לובשים לבן, ואסור להם לומר מילים שליליות או לחשוב מחשבות רעות. האנשים הרעים חיים במערב ושם, כמו בסדום המקראית, מצווה להיות רע, להתאכזר לאנשים ובעלי חיים, להכות ולקלל, ואסור להיות נחמד או להפגין יחס טוב למישהו.
אחרי שהקורא צולח את הבסיס הבנאלי הזה (והרוע הוא בנאלי, כידוע לנו), נפתחת העלילה המורכבת והמרתקת. עקרטן, הנסיך השחור שחונך מלידה להיות הרוע המוחלט ומוחזק כשבוי בארמונו של מלך אנשי המזרח הטובים, נשלח בראש משלחת הצלה כדי להשיב את בתו של מלך המזרח - הנסיכה ה"טובה" המושלמת - שנחטפה לארצות המערב. המסע יכריח את הגיבורים לבחון את עצמם ואת הערכים שגדלו עליהם ולהבין כמה דברים על הטוב והרע המוחלט ומה שבאמצע, וגם להגשים נבואה עתיקה ומסתורית הקשורה לכתר הדרקון המיסטי ולסוד שרק בעזרתו אפשר לעבור מצד לצד.
את הכתיבה של אורי אורלב, ("האי ברחוב הציפורים", "רוץ ילד רוץ") קשה לנתק מהשואה. כנראה שכל מה שהוא כותב יתפרש באור הזה. ולמרות שהספר לא עוסק בשואה באופן ישיר, קשה שלא לחשוב על זה ולנסות למצוא אנלוגיות לאורך הקריאה.

אני בדרך כלל לא מצפה להרבה מסופרים ישראלים, אבל אחרי שקראתי את האי ברחוב בציפורים של אורי אורלב ואחותי המליצה לי על ספר אחר שלו שיש לנו בבית, החלטתי לקרוא.
בואו נומר קודם כל, שהספר לא הכי מדהים שקראתי, אבל הוא נחמד מאוד. העולם המתואר מאוד מאוד שחור או לבן, וזה סוג של ביקורת על החברה אם חושבים על זה ככה... הסיפור עצמו מעלה חיוך, והרעיון מעניין מאוד. זהו ספר פנטזיה על נסיכים ורוזנים שלא נופל מספריהם של סופרים לועזיים, ושווה לקרוא אותו, לא רק לילדים.