חבורה של אנשי בוהמה, שחקנים סופרים ועיתונאים מתכנסת מדי ערב בבית צף, סוג של בית תה, על הנילוס. במרכז נרגילה של חשיש שסובבת בין כולם, ושיחות שיחות והחלפת דעות לקול גרגור הנרגילה ופכפוך מי הנילוס. עד שמגיעה ההתעוררות הכואבת.
מדובר על שנות השישים, וההתכנסות הזאת מזכירה לי את המסיבה שמסיימת את "לה דולצ'ה ויטה". דיבורים פטפוטים וריק.
נגיב מחפוז החביב היה טוב יותר ב"סימטה בקהיר" אולי כי שם הוא סיפר את סיפורו של מעמד הפועלים, אבל הנילוס זה הנילוס ואיך שמספר עליו מחפוז, הייתי שמחה להיות שם.












![אני קלודיוס [מסדה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers20/205673.jpg)





