ז'אנר הספר לכאורה הינו מותחן פסיכולוגי. הספר מתיימר להיות ספר מתח הנפרש על רקע מסדרונות בית חולים לחולי נפש. בפועל הספר לא ספר מתח ולמרות שאיני איש מקצוע אני מרשה לעצמי להניח ולומר גם שהרקע הפסיכולוגי גס מאוד עד כדי קריקטוריסטי.

הספר מציג שאלה בתחילתו (ואפילו על הכריכה) - מדוע אלישה רצחה את בעלה. הצפי שלי היה שלאורך הספר תפרש נפשה של אלישה עם גילויים מסעירים, עליות וירידות, רמזים המעלים השערות אצל הקורא וכן הלאה עד לסוף הקטרטי שבו התשובה תהיה ברורה ותבוא כדובדבן על המסע שעבר הקורא. בפועל הספר מציג, כאמור, שאלה בתחילתו, מורח את הקורא בגילויים על ילדותה של אלישיה, מרמה על קורות חייו של תיאו (המטפל) כאילו הם קורים עכשיו ובסוף מגלה את התשובה באורח סתמי למדי. מפתיע כן מותח לא!

ספר מתח לא יכול, בעיני, להיות כזה שאתה יכול לקרוא את ההתחלה ואת, בחיי, 20 העמודים האחרונים ולהיות זהה לחלוטין מבחינת המידע והחוויה למי שקרא את כל הספר.

לסיכום:
האם היה קשה להוריד את הספר מהידיים? ממש לא! המוטיבציה היחידה שהייתה לי לקרוא אותו עוד ועוד היא להגיע לסוף המיוחל בו נקבל מענה על השאלה היחידה המוצגת בספר.

האם אקרא את הספר שוב? לא! לא רק כי אני יודע את הסוף ואין טעם אלא פשוט מפני שחווית קריאתי אותו הייתה כזו שחיכיתי שהוא ייגמר ועם כזו תחושה לא קוראים ספר שנית - הספר לא מרתק.

אז למה 3 כוכבים? כי הספר מפתיע וקולח מספיק כדי להעביר אותנו בקלות בין החלקים הרלוונטים בו - ההתחלה והסוף.

בשעה טובה סיימתי את שלושת הספרים ואני מתפנה עתה לכתוב את ביקורתי עליהם - זוהי ביקורת על שלושת הספרים יחד.

בספר זה נשזרים שלושה סיפורים לכדי מקשה אחת - סיפור אקשן על מעלליהן של אאוממה והאלמנה, סיפור אהבה בין אאוממה לטנגו וסיפור מסתורין שתמציתו האנשים הקטנים. השזירה יפה, כך שהסיפורים משתלבים זה בזה בצורה אורגנית, עגולה ויפה ללא פינות חדות וללא פניות חדות. סיפור האקשן מעורר מתח ועניין - אפשר לומר שהוא סיפור יפה. סיפור האהבה לעומת זאת מאוד רדוד. לא הרגשתי איזהשהוא עומק בקשר ביניהם ולמעשה לא חשתי בכלל את הקשר ביניהם. המחבר ודאי הרגיש את הרדידות הנ"ל שכן הוא טורח לספר לנו שוב ושוב ושוב כמה היא אוהבת אותו וכמה הוא אוהב אותה וכל זה כמובן מפני שסיפור האהבה חסר בסיס אמיתי. סיפור המיסתורין חביב. לא משהו סוריאליסטי שמכה בך עמוק בתת-מודע אלא יותר אגדת ילדים חביבה המותאמת למבוגרים (עם אקטים מיניים והכל).

בסוף כל ספר אני שואל את עצמי שתי שאלות, באמצעותן אני מודד את הספר:
1. האם הספר מתח אותי, ריתק אותי, עורר בי אמוציות ובקיצור - האם היה קשה להוריד את הספר מהידיים?
2. האם הספר שאב אותי, האם הספר כתוב טוב, האם התחברתי לדמויות שלו, למקומות שבו, לסצינות המתוארות בו, האם הייתי רוצה לבקר בעולם המסופר ובקיצור - האם זה ספר שאני אקרא שוב ביום מן הימים?

גם כאן אני שואל את השאלות הנ"ל והתשובות לא מרנינות. הספר ברובו לא מותח וקל להורידו מהידיים ולמעשה קראתי אותו באינטרוולים גדולים. כמו כן הספר לא שאב אותי ולשאלה האם אקרא אותו שוב? אפילו לא בשבי!

אז למה בכל זאת שני כוכבים - סיפור האקשן מעניין והאיכות הספרותית מעל הממוצע.

סגנון הספר הוא כשל סיפור מעשייה - הספר אינו מספר עלילה ספציפית אלא יותר את המסע שעוברים גיבורי הספר.
בסגנון כזה הדגש אמור להיות מושם פחות על התחברות לדמויות, פחות על העברת חווית הסצינות ויותר על פיתולים בסיפור ועל התפתחות הדמויות.
אבל דא עקא שהסופרת - מנסה להשאיר את העוגה שלימה - שמה משקל רב בנסיון לחבר אותנו לדמויות ולסצינות - זה לא עובר יפה.
התוצאה היא ספר ארוך ומתארך.
אילו רק היו פחות 200 עמודים של תיאורי קורותיהם של דמויות משניות משניות (כדוגמת כמה עמודים שהושקעו לתאר את גורלו של הבן של מי שהשכירה דירה לגיבורת הספר), תיאורי רהיטים, תיאורי חלומות רבים ומניפסטים פוליטיים (לא כלכך רלוונטיים לימינו העל-אידאולוגיים) והספר היה סיפור מעשייה מרתק.

לגבי תוכנו של הסיפור הרי שניתן לתאר את חוויתי ממנו - שחור משחור. לא אהבתי זאת. כמו כן לא אהבתי את הפתרון הזהה שהסופרת מציעה לכל הדמויות.

האיכות הספרותית מרהיבה. דיוק התיאור של הרגשות הקלים ביותר מרשים מאוד וכך מצאתי את עצמי מועשר בשפה ובמודעות גבוהים יותר. כמו כן הסגנון הקומי קסם לי.

הסיפור מעורר אמוציות וקשה להישאר אדיש כלפי תפניותיו (כאשר הן מתרחשות).

הספר אינו ספר מתח ואינו ספר מותח ובהחלט אפשר להוריד אותו מהידיים.

ההתחברות לדמויות ולעולם שסביבם היא בעיתית. נקשרתי מאוד לאחת הדמויות (מי שקרא את הספר יבין בוודאי למי הכוונה) ואילו לשאר לא התחברתי.
גם העולם שיצרה הסופרת לא שאב אותי אליו ולא קיבלתי את התחושה שאני רוצה להלך ברובעים ובסימטאות, במסבאות ובבתים המתוארים בספר. זאת למרות נסיונה המאריך של הסופרת לחבר אותנו לעולם זה, באמצעות תיאורים מדוייקים של הסצינות המתרחשות במקומות הנ"ל וכאמור לעיל.

הרגע סיימתי לקרוא את הספר אבל משהו אומר לי שלא אשכח עוד הרבה זמן את אחת הדמויות (זו שנקשרתי אליה) וקורותיה.

ההצעה הבסיסית של הספר הינה שאצל כל אחד מאיתנו קיימות מחשבות שליליות ומחשבות חיוביות.
המחשבות השליליות מכונות חבלנים והחיוביות כוחות הסייג'.
מכאן נשלח הקורא לנטר אחר מחשבותיו על מנת להחליש את החבלנים וכמו כן הספר מדריך את הקורא לעסוק באקטים מדיטציונים מודרנים (שפשוף ידיים!! וכיו"ב).
כל זאת נועד להגביר את החשיבה החיובית באדם ואשר מכאן תצמח ישועתו בכל מישורי החיים ויבואו השלום והשלווה, אושר ועושר ואשרי המאמין.
כל המסה דלעיל נפרסת בהרחבה רבה, מתובלת בניסוחים מדעיים ובניסויים אישיים שערך המחבר.

אני מסכים שיש באדם "מחשבות שליליות" - מחשבות שמערערות את השלווה הפנימית שבאדם.
כמו כן אני מסכים ששלוה פנימית היא פקטור, לפעמים מכריע, בתפקוד ובתפוקה של האדם.
אבל מכאן ועד חיטוט אובססיבי במחשבות על מנת למצוא "חבלנים" של הנפש הדרך ארוכה.
מנסיון אישי של מכר שצעד בשיטה דומה של ניטור מחשבות אני יכול להעיד שההתכנסות העצמית הנלווית לחיטוט הנ"ל עלולה להיות הרת אסון - האדם עוסק במחשבותיו כל הזמן ומתנתק אט אט מהמציאות.

המדיטציות המסופקות בספר הינם מגוכחות - להרגיש את הטעם, להרגיש את הרגליים, להרגיש להרגיש להרגיש...
אין בזה כל חכמה וכל חידוש. מלבד זה, ההשערה שהפעולות הנ"ל מחזקות מחשבות חיוביות הינה ביזארית בלשון המעטה.

וגם אם נקבל את כל האמור בספר על החלשת המחשבות השליליות וחיזוק החיוביות ונגיע למצב הסייג' - מאיפה נקודת ההנחה שבהינתן מחשבות חיוביות הכל יהיה ורוד ואושר ועושר. התשובה הברורה לזה היא שזו נקודת מוצא ניו אייג'ית מובהקת. ואת הספר הזה כולו ניתן לתאר כניו אייג' ממבו ג'מבו.

תיאור הספר:
הספר נחלק לשלושה חלקים, אשר לכל אחד ז'אנר שונה.
החלק הראשון הינו דרמה כמעט אגדית, החלק השני טלנובלי משהו והשלישי אקשן.
אע"פ כן חוט אחד שוזר את שלושת החלקים - זהו סיפור על חברות.

הביקורת:
הספר מותח מאוד - קשה להוריד אותו מהידיים. 5 כוכבים במדד המתח.

הספר מכניס את הקורא לעולמו של הסיפור, מתחברים לדמויות ונהנים מהאינטרקציות ביניהם.
לא חכיתי שהספר ייגמר אבל גם לא קיבלתי את התחושה שאני רוצה שהוא יימשך עוד ועוד. 3 כוכבים במדד הריתוק.

הסיפור ליווה אותי זמן מה אחרי שגמרתי את הספר והשאיר לי טעם חזק אחרי הקריאה.
אבל גם קשה לומר שהוא שינה אותי ואני אזכור אותו לנצח. 4 כוכבים במדד האימפקט.