ביקורת ספרותית על העצים והשבבים מאת אריה אלדד

---

לא אתכחש לזה שהתלבטתי אם לקרוא את הספר הזה שהשם שלו נובע מהאמירה "כשחוטבים עצים עפים שבבים". מה שבסוף הטה את הכף הוא שאומנם קראתי עד היום לא מעט ספרים על תקופת הקוממיות אבל לא הרבה כאלה שנכתבו מהצד הימין. מה גם שכפי שנכתב בעטיפה הקדמית של הספר זהו "הפרק האחרון של לח"י".

אריה אלדד מי שמוכר הרבה בזכות עצמו, כרופא כירורג פלסטי, פרופסור לרפואה ופוליטיקאי, הוא בנו של ישראל (אלדד) מי שהיה יריבו הידוע של ישעיהו ליבוביץ. הם תמיד נראו לי להבדיל כמו גנדלף וסארומן (ע"ע טרילוגית "שר הטבעות"). אני חוזר לשם הספר, יש בו משהו שמעיד על דרך החיים של הלוחמים מהצד הימין. אני למד מהעלילה המגוללת שבניגוד ליריביהם מהשמאל, הם היו יותר קלים עם ידיהם על הדק הרובים, במילים אחרות יותר רדיקלים. פרט לזה למי מכם שבקיא בהיסטוריה, זה כמובן מזכיר את שנות ה-30 בהן הטוטליטריות בברית המועצות הגיעה לשיאה.

הפרק האחרון אומר ערב הקמת המדינה, וההתלבטות שעברה בזמנו בקרב לא מעט לוחמים, אם להמשיך ולפגוע באנגלים ששלטו בארץ או להניח להם, כי במילא הם עמדו לעזוב את הארץ וכבר היה ידוע שהאוייבים הגדולים יותר הם הערבים. תוכן הספר מובא ככקובץ סיפורים ומאחר וציפיתי יותר לרומאן היסטורי קצת התאכזבתי אבל אין ספק שכך או כך אפשר לצייר את התמונה של הארץ בימים ההם. כפי שנכתב בגב הספר נכתב שהסיפורים נכתבו על בסיס אירועים שקרו עם תוספת דמיון.

אני מוכרח להודות שאריה אלדד הוא אולי מישהו שלא הייתי מצביע עבורו, גם לא עבור אבא שלו שמוזכר בסיפורים, הוא היה מי שאגב בין השאר גם תירגם את ספריו של הפילוסוף הגרמני, פרידריך ניטשה לעברית, אבל אני מוכן לקבל אותם לפחות כמושכים בעטים, אחד כמתרגם ושני כסופר, ואין לי כל צל של ספק ששווה לקרוא את הדברים המעניינים שלהם. אשמח להמשיך ולקרוא ספר נוסף של אריה אלדד.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על העצים והשבבים