ביקורת ספרותית על בוב דילן כרוניקות - חלק 1 מאת בוב דילן

---

אז כמו רבים מגברברי האתר קיבלתי גם אני הודעת פישינג מאיזו חברה המבקשת לאסוף את פרטי בתמורה לפגישת אהבהבים עם איזו דמות פיקטיבית, בת 25 מדקר. מכל המקומות בעולם - דקר. וכמו רבים מן הגברברים, גם אני נכנסתי לפרופיל שלה, שאולי, בכל זאת, מדובר בעלמה שהתרשמה עמוקות מן הפוסטים שקראה, עד כי ניצתה בה אש אהבה כלפי, והיא חייבת, פשוט חייבת, לדעת מי אני ומה אני, ומה מספר תעודת הזהות שלי, מספר הדרכון, שם האב, שם האם, וכמובן, מספר חשבון הבנק. כמה יפה מצדה. ובכל זאת, אותה עלמת חן פיקטיבית, החזירתני באחת לאתר זה, ומשום מה נמשך לבי להתבונן ולקרוא, וחזרתי וקראתי את תכתובות הדואר שהיו לי כאן, ואז קראתי כמה ביקורות וכמה תגובות, וקראתי קצת סימנטוב, בן 48 מראשון, והתרשמתי מן הדמות, שבעיני גם היא פיקטיבית, וחשבתי שהמחבר האלמוני מאחורי סימנטוב עושה עבודה מרשימה ומקסימה, וגם נותר עלום ומסתורי, וזו בחירה שלו.
אחר כך יצאתי לשיטוטי דיומא, והלכתי בשוק לוינסקי, ואז אלנבי שהיה עמוס ורועש, וירדתי בקינג ג'ורג', שהיה גם הוא, ומשם לגן מאיר, ושם שיחקו ילדים במתקנים, וההורים השגיחו, והיתה שם תחושה של חיים, והגן באמת האיר, ושמחתי בלבבי. משם המשכתי לבוגרשוב, וקצת דברתי עם מוכר הספרים טננבאום, שאלתי לשלומו, והוא ענה מה שענה. או אז צעדתי אל הים, ושם צפיתי בנשיקה השמיימית שבין שבתאי וצדק, וחלק מן האנשים צפו יחד איתי בפלא, ואחרים לא דווקא, וחשבתי, כמו שתמיד אני חושב, שאבא צדק העניק טבעת לאמא שבתאי, ועוד אחת ועוד, ויחד הם הורים לשאר כוכבי הלכת, אפילו לפלוטו המודח, האח החורג של כולנו, וזו המחשבה הפוכה היא מן המיתוס היווני, שם כרונוס (שמו היווני של שבתאי) אוכל את ילדיו עודם חיים, כי קרונוס (אני בודק איזה כתיב מועדף עלי. נראה לי כרונוס.) אדון הזמן הוא, והזמן אוכל את כולנו, ואם הגענו אל כרונוס, הרי כרוניקות, ומכאן ההגיון שברשומה זו, שהיא מעין מחווה לשם הספר, והיא בעצם כרוניקת היום הזה, ולא כולה, שאז לא הייתי חותם הרשומה לעולם, ומוזר לחשוב על הדבר, שלכתוב את קורות ימי היום האחד הזה, משימה לחיים שלמים היא, ולמעשה - הרבה למעלה מכך. על כל פנים, כרוניקות הוא ספר לדילנאים בלבד, ומי שאינו וודאי לא יימצא עניין רב בסיפוריו של הגאון הנפלא והאהוב הזה, ואיך שהוא חשב כבר לפרוש, אבל ראה מישהו מנגן בגיטרה בטכניקה פלאית ועילאית, ואמץ לעצמו את הטכניקה ולא פרש, ואיך הקדיש משפט אחד בלבד לתאונת האופנוע שכמעט הרגה אותו ("פעם הייתי בתאונת אופנוע, אבל עכשיו אני בסדר". משהו כזה, לא יודע. קראתי במקור).
אלא מאי? שם הספר לוקה בחסר, לוקה מאד, שהמתרגמים קראוהו "כרוניקות חלק 1" (ובמהדורות שנייה יצא תחת השם "כרוניקות") ולא היא.
דילן קרא לספרו chronicles 1, וזה, בתרבות שממנה בא דילן, מתפרש בדיוק כך: "דברי הימים א'". כעת, אני מבין שקשה למתרגמים ישראליים או להוצאות ישראליות להוציא ספר תחת שם זה, שכן איש מאיתנו אינו גדול מספיק שייכתב שמו לצד מי מספרי התנ"ך. אפילו לא דילן. אבל כך קרא לו האיש, וזה שם הספר, ואין כאן קשר לחלק 1 וחלק 2. מה גם שזה שם יפה.

(אוף, עכשיו אהיה חייב לכתוב גם את ההסבר לדברי הימים. אל תקראו, אבל אני כותב כי ככה. אם כן, דברי הימים, הספר החותם את הקאנון, מעיד על עצמו בשמו - אני דברי הימים, אני הדבר שמן הזמן, וזה עומד בניגוד יפה להתחלת התנך, התורה, שהיא דבר הנצח, וזמן אין לה. ולא זו בלבד, אלא שפתח את ספר דברי הימים במלה "אדם", שכן הזמן, כך על פי הפירוש הזה, מתחיל עם ביאת האדם לעולם, עם ביאת התודעה הנפרדת, וקודם לכן אין זמן. יש נצח, יש אירועים, אבל חלופיות אין. להוויה, כך רומז לנו השם, אין זמן, ומשעה שיש אדם בעולם מתחילה מניית הזמן, ומכאן השם היפה, דברי הימים. ולא זו בלבד, אלא שכתב "אדם שת אנוש" כמו אומר שאדם הוא תשתית האנושות, ולא להיפך, שאין האנושות תשתיתו של אדם. היא הבניין הצומח ממנו, והוא קודם לה. בזמן ובאיכות. ועוד עשה הספר עמוקות שהדיר את אלוהים מן הפתיחה, כמו אומר - מה לך הנצח, בזמן? והדיר גם את קין והבל, כמו אומר: באין אלוהים אין רצח. אני מבין את הדבר הזה כאומר באין אלוהים לא ייתכן רצח, כי אין מוסר, אבל אם תרצו להבין אחרת, תבינו אחרת, אני מה אכפת לי.)


שוער הלילה,
מחבר דברי הימים ב'.

» ביקורות נוספות של שוער הלילה
» ביקורות נוספות על בוב דילן כרוניקות - חלק 1