ביקורת ספרותית על בוב דילן כרוניקות - חלק 1 מאת בוב דילן
ספר לא משהו

---

קראתי את הביקורות השליליות בסימניה, אבל משהו בכל זאת משך אותי לקרוא את ספרו של מי שמסנן כבר שבועיים את הטלפונים מועדת פרס נובל. הספר חיכה לי על מדף האוטוביוגרפיות בספריה העירונית. על כריכתו רשום: "בוב דילן - כרוניקות - חלק 1". 'בוב דילן' הוא בעצם רוברט צימרמן, 'כרוניקות' - לא ממש, כי הספר לא כרונולוגי בכלל, 'חלק 1' - בינתיים אין זכר לחלק 2. מבלבל? כך גם תוכן הספר.
הספר מתחיל עם תאור של חייו של דילן הצעיר בניו יורק בתקופה שבה היה ישן בכל ערב על ספה של חבר אחר, צורך תרבות, מקשיב לזמרים וגם מופיע, קורא ספרים, מתבונן ברחובות הקפואים ולומד מהכל ומכולם. בהמשך הוא צובר תהילה, מקים משפחה, ומנסה לברוח מהעניין הציבורי בו ומתוויות שהודבקו לו בעל כורחו. אנו מתוודעים לקשיים ולאתגרים שלו בהלחנה, בשירה, בסאונד, בהקלטת אלבומים, בשיחזור הצלחות מהעבר ובמסעות ההופעות שלו. בסוף הספר, לפתע דילן חוזר אחורה בזמן ללא כל התראה, ומתחיל שוב להתקדם מתקופת נערותו אל עבר התקופה שבה הגיע לניו יורק בפתיחת הספר, כבטבעת מביוס של זמן. מבלבל, כבר אמרנו?
הספר הפתיע אותי מכמה בחינות. ראשית, דילן הוא איש של טקסטים ולכן ציפיתי לקרוא טקסט שיש לו ערך ספרותי ועניין בשפה. תחת זאת, הספר כתוב באנגלית אמריקאית מאוד בסיסית, סלנגית, והתירגום לעברית נעשה בצורה מרובעת שממירה מילה במילה כך שמתקבלים ביטויים חסרי משמעות בעברית. לדוגמה, המשפט בעל השלילה הכפולה: "מועדון בסגנון צפון-העיר שלא היה בלתי-דומה ל'מלאך הכחול', אבל בדרום העיר" (עמ' 56). בחייכם, "לא היה בלתי-דומה"? באנגלית זה עובד (wasn't different), בעברית לא. דילן עושה שימוש רב בגוף שני שמשמעותו גוף ראשון, האפייני לדיבור אמריקאי אך לא מיתרגם טוב לעברית: "היית צריך לרכון קרוב אליו כדי לשמוע מה הוא אומר" (עמ' 57), עדיף להשתמש בגוף ראשון - "הייתי צריך לרכון וכו'".
הדבר הנוסף שהפתיע אותי בספר הוא הפתיחות של דילן ליוצרים אחרים, עד כדי הערצה וביטול עצמי. היה לי דימוי של דילן כאדם ששובר מוסכמות מבלי להסתכל יותר מדי מסביב. הופתעתי מאוד מהדרך שבה הוא מעריץ ולומד (ומעתיק?) את עבודתם של זמרים ואמנים שנחשף אליהם. מהספר מתקבל דילן מאוד אנושי, עם רגשי נחיתות אפילו, שונה מאוד מתדמית המגלומן שהוא קנה לעצמו. אחת המבקרות בסימניה כותבת על הכנות של דילן בספר הזה, ואני תוהה אם אכן זוהי כנות, או שמא מצג שווא של צניעות, כי הצניעות הזאת לא עולה בקנה אחד עם דילן השחצן שלא מכיר בפרס הנובל שקיבל וחותך באמצע הופעה בירושלים כי נמאס לו.
הספר מלא בניים-דרופינג מסיבי (לדעתי מעל למאה שמות) של זמרים ושירים, סופרים וספרים, מבצעים ומפיקים שלאדם הממוצע לא יגידו דבר. יחד עם זאת, אני חושבת שגרופיז של בוב דילן בהחלט עשויים להנות מהספר. על כל פנים, הספר עשה לי חשק להקשיב עוד לשירי בוב דילן, וגם זה משהו.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על בוב דילן כרוניקות - חלק 1