ביקורת ספרותית על פירוש על ספר בראשית: מהדורה 8 מאת משה דוד קאסוטו

---

לכבוד שבת בראשית הבעל"ט.
בספר יצירה נאמר: "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן" ועל־כן כך אני קורא בתורה: "לעיני כל ישראל, בראשית, ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". כלומר, מחבר את שלוש התיבות האחרונות עם שבע הראשונות, או נועץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, כמאמר היצירה. מה מתקבל? כי לעינינו - כל ישראל - התחוללה הבריאה. קריאה זו מאפשרת לפרש את הפרשה הזאת, ולמעשה את הפרשות כולן, באופנים אחרים. למשל, את הפועל "ויאמר" בפסוק: "ויאמר אלוהים יהי אור" אפשר להסב על ישראל, שהם לא אלוהים, והם אינם רואים את המתרחש, כי, כזכור, "חשך על פני תהום". לפיכך אומר ישראל - כאיש אחד - "אלוהים, אנחנו לא רואים, תדליק את האור" ובתיבות הקודש: "ויאמר (ישראל): אלוהים, יהי אור". ואז? "ויהי אור". פתאום כל הדברים הנאמרים בפרשת הבריאה נקראים כדיאלוג, ולא כשיח פנימי בין האלוהים לבין עצמו, וישראל - כאיכות נפרדת ונבדלת - שותפים לבריאה. יש?
נשים לב כי ישראל - שם עצם יחיד הוא, אבל מורכב מהמון פרטים, ואלוהים - שם עצם רבים הוא, אבל אחד יחיד ומיוחד, ראשון ואין ראשית לראשיתו. למה אני מציין? כי פרט וכלל, וכלל ופרט, כלל ופרט וכלל (אי אתה דן - אלא כעין הפרט), כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל, וכו', וזה חשוב להמשך, אם כי כאן לא יתבררו הדברים כלל ועיקר.

כמה מלים לכבוד החידוש (ראשית המעגל נעוצה במרכזו):


אתה שוב ניצב באותה הנקודה על המעגל ההוא שסופו נעוץ בתחילתו ותחילתו בסופו:

ישראלבראשית

ואתה חושב לעצמך מה יהיה עם כל זה, ולאן זה הולך ולמה, ואין תשובה, אפפעם אין תשובה, וזה מעניין כי הדרישה האחת, פחות או יותר, היא תשובה, אבל לא מצדו, רק מצידנו, ועם התסכול יש בזה מידה רבה של הגיון, כי הוא אין לו לאן לשוב, ואילו לנו יש ויש.

אז משה אומר את דברו ומברך את השבטים, ועולה על ההר, וצופה בעיניו אל הארץ, ומצטער בלבו ומפסיק להביט ומת וה' נושקו על פיו וקובר אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה, והיום הזה יודעים כמה אנשים את קבורתו, כי משה קבור בלבבותינו, וכבר התחיל לחפור כלפי מעלה, ועוד מעט יצא, ינער את האבק מעליו, יאמר מודה אני, יטול ידיים, יברך את ברכות השחר, יעמוד לתפילת שחרית, ואז יפנה אל הקרובים אליו ויאמר: איזה חלום היה לי, אל תשאלו. ואנו לא נשאל, אלא נחייך, ולאט לאט נספר לו על כיבוש הארץ בידי יהושע, ועל תקופת השופטים, והוא יתפלא כשישמע על שמשון, ויבכה כשנספר לו על פלגש בגבעה, ואז נספר לו על חנה, פנינה, אלקנה נה נה נה, ועל שאול ודוד ויהונתן ומיכל, והוא יתמה על הכל, ויבכה שוב על שאול, על אוריה, על אמנון ותמר, על אבשלום, על אבנר ויואב וכל המלכים, ופניו יתכרכמו כשישמע כיצד עזבו מלכי ישראל את האלוהים ופנו לעבודת הבעל, וכשנאמר אליהו הוא יזכר לרגע ויגיד, כן, אותו אני מכיר, נפגשנו בחורב. ואנחנו נצחק ונספר לו עוד על חורבן הבית הראשון ואחר כך על השני, וכאן נספר גם על ישו, ונוסיף ונספר על הגלות הארוכה ומתישהו נזכיר את מוחמד, ונספר לו על גדולי ישראל שקמו לנו, והוא יימלא פליאה על גדלותם, וישמח שמחה גדולה על הרמב"ם והרמב"ן והאר"י והבעש"ט, ודמעות של שמחה יעלו בעיניו, ואז נספר לו על רבי נחמן והוא יבכה ויצחק עד תפילת מנחה, ולאחריה נאכל משהו ונאמר לו שב, יש עוד הרבה מה לשמוע, והוא יגיד אולי נחכה למחר, ואנחנו נאמר נגמרו המחרים, אתה צריך לשמוע על אושוויץ.


והוא ישמע ששה מליון שמות ובדרך נס יעמוד השמש בשמים והירח לא ישקע באיילון כי נגמרו המחרים, אנחנו רק מעדכנים אותך, והוא יאמר די, די, ואנחנו נאמר יש עוד המון, זה פי עשרה יותר מן השש מאות אלף ההם, שעמדו תחת ההר באותו יום בסיוון, והוא יבכה ויאמר די, די, מלאה סאת הייסורים, ואנחנו נאמר עוד קצת עוד קצת, עוד ארבעה וחצי מליון, כי עד עכשיו שמעת רק שמות של ילדים. והוא יכעס ויאמר ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה.


ואחרי כל זה נספר לו על ארבעים ושמונה, ועל הקמת המדינה ודוד בן גוריון ואלטלנה ועל האצ"ל וההגנה והלח"י, ועל העליות הראשונות שניות שלישיות וכו', ועל המלחמה המתמדת, ונספר לו על המדינה ועל הישגיה, ועל חולשותיה, ועל הדור הזה ששכח את עצמו ואת צור מחצבתו, ונספר לו על מטוסים וחלליות וסרטים וטלוויזיה, ועל האינטרנט נספר לו בסוף. אחר כך הוא ישאל האם סיימנו והאם אין לו לצפות לעוד נסים ונפלאות שאזן לא תמלא משמוע ועין לא תשבע מראות, ונאמר לו שדי, נגמר העדכון, הוא מתבקש להחליט ולבצע. והוא יצביע על ספר בראשית ויאמר מתחילים מחדש, אבל הפעם תקחו את זה ברצינות. ונאמר לו שכך אנו אומרים תמיד, והוא יאמר אבל הפעם הזאת שונה, הפעם אני חי, ואנחנו נענה שתמיד היית חי, והוא יאמר כן, אבל התגשמתי, ובלי לעצור יוסיף בואו אספר לכם סיפור. ואנו נחשה והוא יגיד בראשית, ואנו נעצור אותו ונאמר לו שבסוף הסיפור הזה הוא מת, וצריך סיפור חדש, והוא יאמר שאין סיפור חדש – זה הסיפור ואין בלתו, ואנחנו לא נדע את נפשנו.

» ביקורות נוספות של שוער הלילה
» ביקורות נוספות על פירוש על ספר בראשית: מהדורה 8