“טוב, להיטים רבים להם, לקווין, ואני אף אני הלכתי לפני כך וכך שנים לפזז בפארק הירקון יחד עם בריאן ורוג'ר ואדם למברט ועוד חמישים אלף איש, אשר ניסו, ואף הצליחו, להחיות את זכרו של פרדי מרקיורי הגדול, האיש והקול והאגדה. לטעמי, ולטעמם של רבים אחרים, על כל להיטיו הגדולים מתנשאת יצירה יחידה, מיוחדה ויוצאת דופן, רפסודיה בוהמית שמה (רפְּסודיה בפ' דגושה, כמובן), שהיא נפלאה וסוחפת עד מאד, ועם זאת, חתומה למדי. על כן באתי לשבור את החותם, לפתוח השיר לחברי האתר, אשר רבים מהם חכמים ומשכילים, וודאי נהנים הם מאד כאשר מתנגן השיר ברקע, דרך מקרה או בכוונת מכוון. כוונתי בדברים הללו הנכתבים, להעצים את הנאת המאזינים שיר, על ידי כך שאספר את אשר יכולתי להבין ממילותיו, הצופנות עניינים רבים.

אם כן, נצא למסע האפי והמכונן אל תוך לבו ונפשו של גיבור השיר, שהוא נער צעיר, המגלה כי הגיעה שעתו לעזוב את משפחו ולצאת אל חייו (וכבר כאן נגלה כי משמעות המלה רפסודיה היא מסע אפי ומכונן).



נזכור כי לשיר נפלא ומיוחד זה פרשנויות רבות, ובדרך כלל הוא נתפס כחידתי עד מאד. עם זאת, עיון מדוקדק במילות השיר ובחייו הפרטיים של יוצרו, יגלו בפנינו מציאות נסתרת, שעל־פיה השיר הוא אישי מאד, ומתאר את הקשיים שחווה מרקיורי בתהליך התרחקותו ממשפחתו המסורתית. מרקיורי, כידוע למי שקצת נבר בביוגרפיה שלו, נולד בשם פארוק (פארוך בהגייה פרסית) בולסרה, למשפחה זורואסטרית, וככל הנראה שמרנית. שאיפתו, כך עולה מן השיר, היתה להיחלץ מן המסורת ומן העבר, ולצאת אל חייו הפרטיים – חייו שלו – ולעצב אותם כרצונו. בני משפחתו, אנשי העבר והמסורת, מנסים לעצור אותו. המאבק הזה, הן במישור הפנימי והן בזה החיצוני התרגם בנבכי נפשיותו של מרקורי ליצירה הגדולה הזו:

האם אלה הם החיים האמיתיים? Is this the real life

האם זו רק פנטסיה? Is this just fantasy

נקלעת למפולת Caught in a landslide

אין לברוח מן המציאות No escape from reality

את שתי השאלות הפותחות ניתן גם לפרש כאילו מרקורי שואל את עצמו, האם החיים שאליהם הוא שואף הם החיים האמיתיים, או שזו בסך הכל פנטסיה, המסתירה ממנו את המציאות. עם זאת, משהו בתוכו מבין שאין לברוח מן המציאות, קשה ככל שתהיה. על אף הקשיים (שבהם נבחין בהמשך) רוחו אינה נופלת, והוא ממשיך במסעו לעבר חייו, ולעבר אותה מציאות שממנה אין לברוח. התשובה לשתי השאלות באה בשורות הבאות:

פקח את עיניך Open your eyes

הבט לשמיים וראה. Look up to the skies and see

כלומר, עיניו עצומות כעת, במקום הפיסי והנפשי שבו הוא נתון, ועליו לפקוח אותן על מנת לראות את הדברים כמות שהם, או לפחות בבהירות גדולה יותר.

הילד החולם מתקשה לענות על השאלות, ואינו מבין מדוע נקלע למצב כה קשה, שעליו להקרע בין נפשיותו השואפת אלי חופש, ובין המסורת והמשפחה, שרוצות אותו קרוב לחיקן. הוא פונה אל השמיים, או אל עצמו, ואומר שהוא רק ילד עני, סתם אחד, ולא משנה לו מה קורה, ולאן הולכים הדברים. הוא זורם עם הרוח, ובאשר הולכת היא, הולך הוא:

I'm just a poor boy
Because I'm easy come easy go (שורה זו חשובה לחלק האופראי של השיר)
Little high little low
Anyway the wind blows doesn't really matter to me

והרוח הובילה אותו אל חייו שלו. הוא אינו פארוק עוד, אלא פרדי, ואין הוא עוד אחוז בחבלי עברו. אבל השחרור הזה בא עם כאב, שכן קשור הוא מאד לחייו הקודמים. לפיכך פונה הוא אל אמו, המסמלת את רוחות העבר (נמאס לי להכניס שורות באנגלית, אז נשאר עם העברית שלנו):

"אמא, הרגתי אדם,

הצמדתי אקדח לראשו

משכתי בהדק. וכעת הוא מת"

האדם שהרג הלא הוא עצמו. פרדי הורג את פארוק, ופארוק מת. כעת יכול פרדי לצאת ולחיות את חייו:

"אמא, החיים זה אך החלו

ואני זרקתי את הכל מאחרי גווי."


ההתנערות מן הבית והמשפחה כואבת לו מאד, מכבידה עליו, והוא מצטער שפגע באמו, נציגת השמרנות והקשר לעבר:

"אמא – הו הו הו הו

לא התכוונתי לגרום לך לבכות"

הוא ממש מקונן על הכאב שגרם לה, ומבקש ממנה בכל כוחו שתמשיך לחיות את חייה, כאילו כלום לא באמת חשוב.

"אם לא אחזור עד מחר בשעה הזאת

המשיכי. המשיכי. כאילו דבר אינו חשוב."


בבית הבא ממשיך פרדי לתאר את הקשיים האדירים שבהם נתקל בנסיונו לעזוב. גופו כואב עליו כל הזמן, ואף על פי כן – עליו לצאת ולעמוד מול האמת. שהגיע הזמן, ואין עוד דרך חזרה:

"מאוחר מדי – זמני הגיע." כך. בפשטות.

"רעידות בעמוד השדרה, וכואב לי כל הזמן": מטאפורות לפחדים המלווים את התהליך, ואולי אפילו תיאור ממשי של כאבים פיסיים שפקדו אותו בעת שיצא אל חירותו.

"שלום לכולם, אני חייב ללכת

חייב להשאירכם מאחור ולהתייצב בפני האמת."

האמת היא שהוא פרדי ולא פארוק. הוא איש פתוח, יוצר, אמן מחונן, מוסיקאי, הומוסקסואל. לא משהו שהקהילה והמסורת מקבלות בקלות.

"אמא הו הו הו הו. איני רוצה למות." פרידה אישית אחרונה מאמא, מן העבר, מאימת המוות.

"לפעמים הייתי רוצה שלא להוולד כלל." קולו האחרון של פארוק הצעיר, שהוא, למעשה, מי שחווה את כל הקשיים הללו.
נזכור כי גם קהלת אומר: "…וטוב משניהם (מן החיים ומן המתים) את אשר עדן לא היה, אשר לא ראה את המעשה הרע הנעשה תחת השמש." כלומר, עדיף שלא להוולד כלל וכלל.

כעת מקבל השיר תפנית, והוא הופך למעין הזייה רוחנית מפחידה, שבשיאה מתחולל משפט. האם יתנו לו ללכת, או שמא יימשכו אותו חזרה פנימה:

"אני רואה צללית של אדם." שכן הוא הפך לצללית, ואין הוא עוד ממשי לעצמו. וכן צללית, או צל, מסמלת את הפחדים הנחבאים עמוק במעמקי נפשנו, את האפלה השוכנת בנו ומעוררת לעיתים אימה. נזכור כי קודם לכן אמר השיר – "פקח את עיניך וראה." וזה מה שהוא רואה. צללית של אדם.

"סקאראמוץ'… האם תבצע את הפנדנגו?" הפנדנגו הוא מחול זוגות. כלומר השאלה הנשאלת היא האם תמשיך לפסוח על שתי הסעיפים, האם תמשיך להיות פארוק ופרדי, או שתבחר באחד מהם בלבד. מי אתה? הוא או הוא?

והוא מפחד כל כך לענות:

"ברק ורעם, כה מפחידים אותי.

גליליאו (גליליאו)

גליליאו (גליליאו)

גליליאו פיגארו."
נראה כי כאן המחבר זורק צלילים שטותיים לחלל האוויר, ויש בזה מן האמת. אבל עם זאת נשים לב כי הוא בוחר בשמו של גליליאו, האיש שעמד מול כל הכנסייה, עולם המסורת והעבר, ואמר את האמת: אף־על־פי־כן, הוא אמר, נוע תנוע.
דבר זה רומז לנו שגם הוא, פרדי, יבחר בסופו של דבר באמת, הוא יפעל על פיה בלי פחד ובלי מורא.

כעת פונה אליו הרשות בשמו – שהוא לא פרדי ולא פארוק:

Easy come easy go (שכזכור כך הוא מציג עצמו קודם לכן: Because I'm easy come easy go)

והוא משיב לרשות בשאלה:

"האם תתנו לי ללכת?"

והתשובה:

"בשם האלוהים – לא! לא ניתן לך ללכת."

קולות רקע צועקים:

"תנו לו ללכת"

וגם הוא עצמו צווח: "תנו לי ללכת."

ואנשי הדת בשלהם: "בשם האלוהים – לא!"

והוא מורד ככל יכולתו, ונוקב בשמות השטנים:

"בעל זבוב שומר שד (שטן) מיוחד בעבורי. בעבורי. בעבורי."

דברים אלה מהדהדים את פחדי העבר, איומי הדת והמסורת שטפטפו על אזנו במשך שנים את הזמירות הרעילות: אתה תמות, אתה תלך לגיהינום אם תעזוב אותנו, אם תלך בדרכך שלך ותבגוד בדרך שלנו. לכן הדמויות המוזכרות הן מיתיות, שטניות, שמקורן בדתות העולם, בעבר, במסורת.

והן בדיוק האמצעי שלו לשחרור.

הביצוע האופראי של החלק הזה מדגיש את הדרמטיות שלו, וכן מזכיר בתוכו את פיגארו, מן האופרה הידועה של מוצארט. כלומר התוכן והצורה הולכים יחד, דבר המסמל מצב של מודעות עצמית גבוהה – שלב חשוב ביותר בתהליך העובר על הגיבור, שהוא בעצם תהליך התבגרות של אדם, ביאתו אל מקומו האמיתי בעולם.

כאן מגיע ריף הגיטרות המפורסם בעולם והוא מסמל את השחרור הסופי.

יחד עם השחרור מטיח פרדי את האמת בפני העולם הישן שלו:

"אתם חושבים שאתם יכולים לסקול אותי ולירוק בפני?" כי אני שונה, כי אני אחר. והלא זה יחס הדת לאחר. לפורש. להומוסקסואל.

"אתם חושבים שאתם יכולים לאהוב אותי ולהניח לי למות?" אתם אומרים שאתם אוהבים אותי, אבל אתם לא. אי אפשר לאהוב אדם ולהניח לו למות. מי שאוהב אדם מסויים, צריך להניח לו לחיות את חייו, ולא להגביל אותו ולהביאו אלי דכאון ומוות.

"לא בייבי, אתם לא יכולים לעשות לי את זה (בייבי), אני פשוט חייב לצאת מפה".
זהו, נצחון. אני יוצא מהארון שלכם – ארון הדת והמסורת והפחדים והעבר, ולאחר מכן, בחיי החדשים, אצא גם מן הארון שלי.

לבסוף הוא מבין:

"כלום לא באמת משנה, כל אחד רואה." ובכך הוא מבטל את רעיונות העבר, את הרעיונות שאליהם נצמדים אנשים, ומפריעים לאנשים אחרים בחייהם.

"כלום לא משנה לי/ דבר אינו חשוב לי". תעשו מה שאתם רוצים. רק אל תפריעו לי.



יש להוסיף כי שתי השורות האחרונות, "כלום לא באמת משנה. כל אחד רואה, דבר לא חשוב לי" הן עמוקות יותר ממה שנראה, והן דורשות מחשבה נוספת.
למשל, ניתן לפרשן מנקודת מבט של אדם שכבר עבר הרבה בחייו, ראה הרבה, וחווה הרבה. הוא מבין את המציאות לעומקה, ורואה בעיניו – כל אחד רואה – שאין באמת חשיבות לדברים, כך או כך, הלא אל מקום אחד הכל הולך (גם זה קוהלת).

יחד עם זאת, אין הדברים הללו מבטלים את הקריאה הפנימית לאמת ולשחרור. הדברים הנאמרים מנקודת מבטו של החכם, המשוחרר, הם שונים תכלית שינוי מן הדברים הנאמרים מנקודת המבט של הצעיר המתייסר, המתלבט.

אומר החכם: זה לא באמת משנה במה אנו בוחרים. אלה מלים די מדהימות, ודי מוזרות. אחרי כל המסע הארוך שעבר, אפשר לצפות שהמסקנה תהיה שחשוב להלחם על הדרך, על האמת, על החירות. אבל החכם מבטל את הדברים, כמו אומר שהמציאות שהאדם חווה, החיים היומיומיים, אין בהם ממש, ובאמת זה לא משנה במה תבחר. זהו עוד צעד של התפתחות, אבל הוא שייך למקומות אחרים, ולכן במלים אלה נחתם השיר. מי שרוצה להמשיך וללמוד יכול כמובן, אבל לא כאן, לא בשיר הזה, כי השיר עוסק אך בצעדים הראשונים של מסע אל האמת, וממנה אל החכמה, אל אי החשיבות שבדברים עצמם.

לסיום אוסיף כי רַפְּסוֹדיָה (פ' דגושה) היא שירה אפית – שירה המתארת תהליך התפתחות של גיבור, מצאתו אל איזה מסע, עד הגעתו אל יעדו. דוגמאות לשירה מעין זו הן עלילות גלגמש, הפורשות את מסעו של גלגמש במזרח הקדום תוך הצגת תפישות חברתיות, מוסריות ומטאפיסיות, או האודיסיאה, המתארת את מסעו של אודיסיאוס השב לביתו מן המלחמה.
גם פרדי, כפי שראינו, יוצא למסע של חייו: מבית הוריו אל הבוהמה של לונדון, דרך כל אותם קשיים המונעים מאנשים רבים (וכותב שורות אלה בתוכם), לצלוח את המסע כולו בשלום, תוך מאמצים גדולים וחירוף נפש של ממש.
על־כן קרא לו רפסודיה בוהמית.





וכשתאזינו לשיר בפעם הבאה, שתהיה לכם האזנה נעימה.”