ביקורת ספרותית על נמר גימל - ספריה לעם #775 מאת לירן גולוד
ספר בסדר

---

גבי ואלה רוגוב גרים ביישוב כפרי בגליל העליון, לא רחוק מקרית שמונה. יש להם שתי בנות - מיקה ומילי. השנה - 1980, פלוס מינוס.
החיים לא קלים.
קשיי פרנסה רציניים, קטיושות לעיתים קרובות. מילי הקטנה מתנהגת מוזר. יש לה התפרצויות זעם מפחידות.
אין מנוחה.
גם הזוגיות כבר לא משהו.
גבי אוהב את אלה אשתו. על כל פנים, אהב אותה בעבר. אבל את זוהרה, אחותה הרווקה של אלה, הוא אוהב יותר.

לירן גולוד כותבת נקי ומסודר.
בלי קישוטים והצטעצעויות היא מספרת סיפור משפחתי לא קל, וברקע - הצפון הישראלי הכה מוכר, שנדמה שכמעט ולא תפס מקום בסיפורת המקומית.
ככל שהסיפור התקדם מצאתי את עצמי מתעניין יותר ויותר בגורלן של הדמויות, וזה סימן טוב כמובן לספר.
אבל בכל זאת, לכל אורך הספר הפריעה לי התחושה שחסר מאד ממד עמוק יותר.
הדמויות חסרות כל מודעות. אין דין וחשבון עצמי. אין שיחה ואין הפנמה ואין עיבוד רגשי.
הכל על פני השטח.
ייתכן מאד שהמחברת ניסתה (והצליחה) להעביר באמצעות הסגנון הזה בדיוק את זה - חוסר התבוננות וחוסר עיבוד, אבל לי נדמה שיש בזה החמצה גדולה.
הקורא חושב, מעבד ומנתח יותר מדי, והדמויות עצמן יוצאות כמעט חלולות.
חבל.
חבל גם שהסיבה לאלימות המתפרצת של הבת הקטנה מרומזת כל כך.
חבל גם שניתן מקום מועט להשלכות האזרחיות של מבצע שלום הגליל (לימים מלחמת לבנון).
יותר מדי חבלים. וחבל...

לפעמים גולוד ממלאת את המלל הסיפורי בפירוט רב של פרטים בנאליים - ההכנות והציוד של שיט האבובים בירדן, כלי מלאכה וחומרים שמשמשים לשיפוץ הבית, ועוד.
בעיניי אלו חומרי מילוי מלאכותיים שלא יכולים להוות תחליף לנפח עלילתי ורגשי.

לסיכום זהו ספר קריא ומעניין במידה מסוימת, אך מגרעותיו הפריעו לי במהלך הקריאה.

ורק עוד הערה - זהו ספרה השני של גולוד והוא קשור לגמרי לספרה הראשון (שלא קראתי) - "עבודת אדמה". כך על פי דבריה בראיון ב"הארץ". (ובתכנון גם ספר שלישי על אותו רקע).

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על נמר גימל - ספריה לעם #775