גבי ואלה רוגוב גרים ביישוב כפרי בגליל העליון, לא רחוק מקרית שמונה. יש להם שתי בנות - מיקה ומילי. השנה - 1980, פלוס מינוס.
החיים לא קלים.
קשיי פרנסה רציניים, קטיושות לעיתים קרובות. מילי הקטנה מתנהגת מוזר. יש לה התפרצויות זעם מפחידות.
אין מנוחה.
גם הזוגיות כבר לא משהו.
גבי אוהב את אלה אשתו. על כל פנים, אהב אותה בעבר. אבל את זוהרה, אחותה הרווקה של אלה, הוא אוהב יותר.

<mark>לירן גולוד</mark> כותבת נקי ומ

זהו ספרה השני של <mark>לירן גולוד</mark>, הראשון שאני קוראת, וכולי תקווה שלא האחרון. כי הכישרון שיש לה לספר סיפור ולהכניס את הקורא לתוך אווירה מסויימת הוא גדול.
נמר גימ"ל הוא שם קוד לחדירת מחבלים. העלילה מתרחשת בכפר קטן בצפון הארץ היושב ממש על גדר המערכת. הספר לא תחום בזמן מוגדר אבל לאור אזכורים שונים של אירועים (חדירת מחבלים לבית ספר) ושיבוץ פריטים מהעבר (אסימונים,חטיף שוקולד טוריני, אבקת שתייה זיפ, מתקן הכס

ספר ביכורים יפהפה, נעים להאזנה. לוקח את הקוראים אל הצפון הרחוק , לא רחוק מדי..עדיין בארץ ישראל. אל המושב. משרה הרמוניה, כמעט מרגישים שנמצאים שם.
האווירה, הצמחייה, בעלי החיים המבויתים והבר במושב, אשר אפילו את שמו שכחתי או אולי בעצם לא הוזכר. גיבורי העלילה משפחה , בת שלוש נפשות. זוג הורים בנם וכלבתם.

הסופרת בונה את הסיפור בצורה מיוחדת, פרק עלילה ,פרק רקע על הגיבורים, והמושב לסירוגין, כמו שתי וער

נהניתי להתוודע לנעשה במושבים בצפון ארצנו - אורח החיים, המנטליות, הקשיים, ההתמודדות, אהבת המולדת, ועוד ועוד. כפי שרשום על גבי הכריכה האחורית, המחברת היא תושבת הצפון וטקסטים פרי עטה ראו אור באכסניות שונות. זאת הפעם הראשונה שהיא מנסה את כוחה בכתיבת ספר. אינני טוענת שמגיע לה פרס ביאליק או פרס ספיר אבל מגיע לה עידוד גדול! היא כותבת בלי יומרות מיותרות וטווה סיפור מיוחד במינו אף כי יש בו משהו בדיוני. סיפ

זהו ספר ביכורים נהדר. הכתיבה זורמת, מעניינת ונעימה ביותר. הרגשתי שהוא מדבר על הקונפליקט התמידי הזה: הבית בכפר (אולי אפילו ארץ ישראל), הקטן המאובק והאהוב, ששום דבר לא משתנה בו (או שבעצם כן?) אל מול ניו יורק, ארה"ב- המקום בו האפשרויות לא מוגבלות אך באותה הנשימה היא גם קרה, מנוכרת ומלאת בטון. הספר עוסק בעיקר במקום הזה של הבית: כפר קטן בצפון הארץ, על הגבול, שבו האדם, בעלי החיים והשדות חיים בהרמוניה- כ