ביקורת ספרותית על אין לי מספיק מילים בגוף מאת דרור שגב
ספר טוב

---

האם גוף האדם יכול להכיל מילים. ואהבה גדולה. וכישרון ענק, ותשוקה, וגם אגו, ורצון עז לעוף.
התהייה על פי דרור שגב נמצאת בתוך המילים שיוצרות את הסיפור והתשובה על פיו תגיע בסופו.

שי – נקלע אל תוך אהבה ענקית טובה ומתאימה עם פוטנציאל של מטיבה – יעל – הוא לא מצליח להבין האם הוא עטוף או נחנק, עד נגמרות לו המילים בשביל יעל.
שי – מצוי באהבה נוספת גדולה שיכולה להיות מטיבה עם פוטנציאל ענק – החומר והכישרון – קשה לו. התשוקה סוחטת אותו וממסמרת אותו, והוא רוצה לעוף.
שי – מצוי בקשר קרוב וגדול ומטיב שיכול להיות מאוד מתאים ולמצות בעזרתו פוטנציאל אדיר – גוסטב המורה והחבר – לא מצליח להתמודד עם כל הטוב הזה שגוסטב מגיש לו. עד שנגמרות לו המילים גם בשביל גוסטב.
והנשרים – מה הוא יעשה איתם
הוא לא יכול להכיל הכול ומתקשה להתחלק או להיות אז הבריחה מהווה נתיב מילוט בשבילו,

מוכשר מאוד, מלא פוטנציאל, אפוף תשוקה, מלא באגו ומרוקן ממילים כדי להסביר לעצמו את עצמו בורח שי לאמסטרדם, ממלא את החללים שבו ברעלים שונים ומחפש תשובות. למרות שכל המילים נמצאות אצלו בגוף והוא צריך להתכנס ולכנס אותן למשפטים ולסדר לו את התשובות. הכול נמצא שם אצלו אם רק יסדר. והנשרים – אולי יעזרו, אולי לא.
שי (בדומה לגיבורי ספריו הקודמים של שגב) מלא בגעגועים לעבר, מחפש תשובות ומקום בתוך כל המילים והצלילים שממלאים את גופו, הולך רחוק כדי למצוא או לא.

הסיפור הוא טוב וקצבי ושגב בכתיבתו היפה והרגישה יורה חיצי רגש היישר אל הלב. עם זאת הוא היה לי גם תזזיתי, יש בו קפיצות (לא ברורות) בזמן ובמקום. בעיקר בחציו הראשון אנחנו בארבעה או חמישה מקומות שונים בפרקי זמן שונים שמתערבבים לרוב בצורה לא מובנת. עד שכמעט התייאשתי. אך לא נטשתי והמשכתי לקרוא, אלא שאז התייחסתי לסיפור כאל אסופת סיפורים קצרים שמלווים את שי ואלה כמעט תמיד היו לי טובים (למה כמעט? תיכף תבינו). חלק ב' של הסיפור (הרבע האחרון) – חיבר מחדש את החיבורים. בשלב מסוים, וכאן תשובה ללמה כמעט (אחד הפרקים או אחד הסיפורים הקצרים, אם תרצו) נדד אל הפנטזייה, פרק ארוך שהרגיש לי לא שייך ודי משונה, ושוב רק ברבע האחרון אפשר היה לחבר גם את הקשר גם אליו.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על אין לי מספיק מילים בגוף