ביקורת ספרותית על קרא לי בשמך - רומן מאת אנדרה אסימן
ספר מעולה

---

איטליה, קיץ, אי שם בשנות ה-80.

עם בואו של הקיץ כך גם בא הסטודנט השנתי. כול קיץ מישהו אחר. השנה זה אוליבר.
אוליבר מגיע ואליו לא שם לב אליו, בהתחלה מרגיש ממנו סלידה כול שהיא ומתרחק. לאט לאט הרוחות מתחממות ואנחנו עדים לסיפור אהבה אחד מהטובים שקראתי. אליו הוא בן 17 ואוליבר בן 24, אליו איטלקי ואוליבר אמריקאי. שניהם מתאהבים אחד בשני ועוברים דרך ארוכה ביחד שנגמרת עם סוף הקיץ בסערת רגשות.
הספר מתחיל בקצב איטי יחסית ולא משתנה, הרבה פעמים אלה סתם הרהורים של אליו ודיבורים לעצמו, ופחות משהו שקורה עכשיו. אליו אובססיבי לאוליבר, אובססיה ילדותית ואירונית. הוא לא סופר את הימים עד שאוליבר נוסע, אין לו למה. הוא סוגד לאוליבר ואוהב אותו בכול עמקי נשמתו. בהתחלה הוא חושב שאוליבר לא שם עליו, ושבשבילו אליו הוא סתם הילד של הפרופסור. אז זהו שלא. אליו נוסע לרומא עם אוליבר שלושה ימים לפני שאוליבר ממריא בחזרה לארצות הברית, באותם שלושה ימים אליו מעביר את הערב הטוב בחייו וצובר חוויות. ואיך שהוא לי אישית, קשה לדמיין אותם לא ביחד, כול אחד מקים משפחה, ילדים, אישה, וכול החוויה הזאת, של אותו קיץ באיטליה אי שם בשנות השמונים, נשארת כזכרון רחוק שלא מדברים עליו, רק נזכרים בו ברגעי נוסטלגיה מתוקה ונהנים מעד מה שזוכרים.

בסך הכול אני אהבתי מאוד את הספר, כתיבתו של אנדרה אסימן מצוינת, ישנם קטעים משעממים בספר, ואני לא חושב שזה גורע ממנו, הספר כתוב מנקודת מבטו של אליו שנזכר בדברים כמו בספר זכרונות ומעלה הרהורים. אני נהניתי מכול רגע, מצפה בקוצר רוח לקרוא את ספר 2.

» ביקורות נוספות של סטודנט חיפאי
» ביקורות נוספות על קרא לי בשמך - רומן