"נתראה!" המילה, הקול, הגישה.
מעולם לא שמעתי קודם לכן מישהו משתמש ב"נתראה" כדי להיפרד.
זה הדבר הראשון שאני זוכר ממנו, ואני יכול לשמוע את המילה עד היום. נתראה!
אני עוצם עיניים, אומר את המילה, ושוב אני באיטליה, לפני כל כך הרבה שנים, רואה אותו יוצא מהמונית, חולצה כחולה מתנפנפת שצווארונה פתוח לגמרי, משקפי שמש, כובע קש, עור בכל מקום.
אולי הכול התחיל שם ואז...
עוד תראה, חשבתי לעצמי, ככה הוא ייפרד מאיתנו בבוא הזמן, בנתראה!

סיפורו של רומן פתאומי עז ועוצמתי, המלבלב בין נער בן שבע־עשרה לסטודנט צעיר שמתארח בביתו בקיץ כאסיסטנט של אביו הפרופסור, אי־שם בצפון איטליה של שנות השמונים.
גלוי לב, קורע לב, נושא מעין תפילה וקינה גם יחד, זהו "סיפור אהבה מופלא שבו כל משפט, כל כאב, כל ריגוש סחרחר, מהדהד אמת" סיאטל טיימס

אנדרה אסימן, איטלקי־אמריקאי ממוצא מצרי־יהודי, הוא סופר פורה ומרצה לספרות השוואתית בניו יורק. מתגורר עם אשתו במנהטן.

שם הספר
לילה אחרון באלכסנדריה