ביקורת ספרותית על קרא לי בשמך - רומן מאת אנדרה אסימן
ספר בסדר

---

"במשך שישה שבועות בכל קיץ היה עליי לפנות את חדרי ולעבור לחדר קטן יותר בקצה המסדרון שהיה פעם של סבי"
כך רוטן אליו בן ה-17 על מנהגם של הוריו לארח מדי קיץ סטודנט שהיה פטור מכל תשלום,
וזכאי לקבל את כל שירותי הבית. עד שהגיע אוליבר עם שרשרת הזהב והמגן דוד עם מזוזת הזהב שעל צווארו.
אוליבר לא הסתיר את יהדותו לעומת משפחתו של אליו שהיו מה שנקרא "יהודים דיסקרטים".

אופיו ויופיו של אוליבר כבשו את ליבו של הנער, והוא הרגיש משיכה כפייתית לבלות איתו בכל זמן נתון.
אליו נמשך לאוליבר משיכה עזה אירוטית, כשראשו וליבו שבויים אחרי הבחור המושלם שכבש את לב כולם
"כולם התאהבו בו, כולל בנות הדודה שלי מדרגה ראשונה ושנייה,
וגם קרוביה של אימי שנשארו איתנו בסופי שבוע ולפעמים אף יותר".

כמה שהסיפור היה טוב, לא התחברתי לסגנון הכתיבה!
לא הייתה לי חווית קריאה שתשאב אותי אל תוך הספר, הרגשתי שהסופר מדלג לעיתים קרובות למחוזות משמימים
עם אובר השתדלות לשפה מליצית, דימויים ותיאורים ספרותיים שגרמו לי להפסיק את הקריאה בעמוד 61
וכמו שכתבה פיקאצ'ו יצא לי הכיף מהקריאה.
אז עברתי לצפות בסרט המוקרן בנטפליקס, ונהניתי. ורק תדעו שאוליבר השחקן חתיך רצח :))

לכל המעוניין, קיים ספר המשך בשם "מצא אותי" החוזר אל זוג האוהבים אוליבר ואליו שנים אחרי שנפרדו.
אני לא מתכוונת לקרוא.

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על קרא לי בשמך - רומן