ביקורת ספרותית על The songlines מאת Bruce Chatwin (ארסמוס)

ביקורת ספרותית על The songlines מאת Bruce Chatwin
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 15 באוקטובר, 2020
ע"י ארסמוס

"אתה יודע, אחד ההבדלים בין הילידים (אבוריג'ינים) לבין האדם הלבן הוא שהאבוריג'ינים עסוקים בלשמר את סביבתם וחייהם ואילו האדם הלבן עסוק בלשנות את הסביבה ללא ליאות"
אחת מאמרות הכנף השתולות בתוך ספרו הקולח ומלא ההגיגים של צ'אטווין.
אולי לא הייתי קורא אותו לעולם אלמלא צפיתי בסרטו של הבמאי Werner Herzog שכותרתו Nomad: In the Footsteps of Bruce Chatwin-2019. .
צ'אטווין מצטייר שם כדמות עמוקה, מסתורית ומרתקת. צ'אטווין הוא אמן הז'אנר הנכחד של ה"סופר הטייל". בעידן ללא "בלוג" ו "סלפי", מצויד בידע מעמיק ורחב הוא יוצא לחקור מקומות ותרבויות ובעיקר-חיי הנדודים של בני האדם.
songlines היא תופעה מרתקת אותה יצא צ'אטווין לחקור במרחביה העצומים של אוסטרליה. תופעה הקשורה קשר הדוק לנדודים של ילידי היבשת, הלוא הם האבוריג'ינים.
בדרכו הייחודית פוגש צאטווין אנשים המכירים בתשוקתו ומנסים לסייע לו לחדור את חומותיה העבות של התרבות הילידית ולהתוודע לתופעה שאותה בא לחקור. הקשרים האנושיים הנרקמים תוך כדי המסע מקרבים, ולעיתים אף מרחיקים אותו ממושא מחקרו. התרבות האבוריג'ינית מלאה בתעלומות לאדם הלבן המנסה לעמוד על טיבה. צ'אטווין מרכיב את הפאזל אט אט כדי לקבל תמונה מעורפלת אך שלימה של תשוקת מחקרו. צ'אטווין נוכח בכל הווייתו בסיטואציות הרבות והמתחלפות בספר. למרות שבדמיוני נראה שפעמים רבות היה בשולי האירוע, הוא קולט בחושיו החדים את הנימים העדינים ביותר במורכבותה של ההוויה האנושית ומעצים אותה בתיאוריו, מאפשר לדמיונו וכוחו האינטלקטואלי לרחף מעל חללים מטושטשים וליצור תמונה צלולה. צ'אטווין אותנטי במפגשיו עם אנשים שונים ומעביר את רשמיו ללא משוא פנים. ברובו של הספר מלווה אותו ידידו (שפגש במקרה) ארקדי. אותו ארקדי בעל אישיות כובשת לא פחות מצ'אטווין, ובשיחותיהם המרתקות ניתן לחוש את התפעמותו מארקדי המשמש לו מורה דרך אל נבכי התרבות האבורוג'ינית.
צ'אטווין מגלה יחד עם הקורא מהם אותם songlines גילוי זה מוביל אותו עמוק יותר לתמונת העולם הילידית; תפיסת המרחק, בעלות על אדמה והקשר הרציף בין בני אדם שקולות הבוקעים מגרונם הם תמונת מראה או מעין מפה של האדמה עליה הם פוסעים לאורכה ולרוחבה. לעיתים ההליכה בשטח (bush) היא מטרתם היחידה. מארג קולות זה מקשר בין כל האנשים על היבשת הקיימת בצורתה המיוחדת בדמיונם המשותף ובקולותיהם. כל בליטה, תל וחריץ באדמת היבשת הם סמל לאירוע בעולם קדום, הלוא הוא "זמן החלום" , אשר מהדהד בהווה אל הוויתם, פחדיהם ושאיפותיהם של הסובבים אותו.
אם תרצו להבין לעומק את הקשר בין אדם לאדמה – זהו הספר בשבילכם. ואם אתם מבני המזל היכולים לחקור בעצמם את אותה אדמה (ככותב ביקורת זו) – אשריכם.
מומלץ בחום

15 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של ארסמוס
» ביקורות נוספות על The songlines

טוקבקים

+ הוסף תגובה

ארסמוס	ארסמוס (לפני 4 שנים ו-9 חודשים) בוב - תודה על הערתך. נדידת האדם טרם הגיעה אל קיצה. בחלקים גדולים בעולם (מרכז אסיה לדוגמא) עדיין מתקיימת נדידה עונתית מחוץ לערים בכדי לקיים את משק החי. קיום מחקלאות תלוי בטיב האדמה, אקלים וכו. במדינות רבות אפשר לקיים רק חקלאות עונתית מוגבלת. אין להשוות את תנאי הגידול בין אוסטרליה לאירופה, מה שמסביר חלק מהקושי בהתפתחות. האבוריג'ינים השקיעו זמן רב בהרבה בליקוט רנדומלי וציד מפאת התנאים הקשים ביבשת. בנוסף, מדובר בקבוצה הטרוגנית בעלת מגוון צורות חיים בהתאם למיקומם הגיאוגרפי. כבר ידוע שהמורכבות של חברות "פרימיטיביות" לא נפלה מזו של הציוויליזציה ה"כובשת". במקרה הנ"ל, מאות שבטים חיו ביבשת ללא צורך בהגדרת גבולות וגדרות והשימוש באלימות היה נמוך בהרבה. אכן, האבוריג'ינים השתמשו בעיקר בעץ ואבן - מה שמגדיר את ה"תקופה" שבה חיו בה. כמובן שזוהי מידת זמן שרירותית שחולקה על ידי המרכיב העיקרי בכלים שנמצאו באירופה. לסיום - בעידן המודרני האדם נודד יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה (לא עונתי כמובן) מתוך חיפוש אחרי עתיד טוב יותר, סקרנות או כל סיבה אחרת.
בוב	בוב (לפני 4 שנים ו-9 חודשים) סקירה מרתקת. הייחס לסביבה של "האדם הלבן" הוא עניין אבולוציוני. למעשה השינוי הגדול של האנושות כלפי הסביבה בה הוא חי היא התקופה הניאוליטית. בתקופה זו(כמובן ע"פ אזור גיאוגרפי) הומצאה החקלאות, בוייתו בעלי חיים והכי חשוב, הופסקה הנדידה של האדם כחלק מעונות השנה. המין האנושי החל להנדס את הטבע לתועלתו האישית. יש לי ידידה ארכיאולוגית שסיפרה לי שזו אחת השאלות המרתקות והחשובות בהיסטוריה שלנו. מה גרם דווקא אז לשינוי הזה בחברה האנושית. לעומת זאת, הציוויליזציה האבוריג'ינית נשארה בתקופת האבן עד הגעת האירופאים ליבשת. האבוריג'ינים התקיימו על ציד ולקט, וחיי החברה התנהלו במשפחות קטנות של נוודים למחצה.
ארסמוס	ארסמוס (לפני 4 שנים ו-10 חודשים) תודה חני הפרוש שלי לציטוט הוא מעט שונה. אין ספק שהתקדמנו מאוד והחיים של רובנו בעולם המערבי יותר "קלים". עם זאת, יש מחיר להתקדמות המהירה. מחיר סביבתי עצום וכמובן מחיר נפשי, שאותו יותר קשה לכמת למרות שיש מחקרים רבים בנושא. כמו האינדיאנים, רוב הילידים האוסטרלים רק הפכו אומללים יותר ועדיין נאבקים על זהותם. האם לדוגמא זה שיש לחלקם גישה טובה יותר לרפואה מתקדמת שווה זאת? נשאיר לכל אחד מהם לשפוט בעצמו.
חני	חני (לפני 4 שנים ו-10 חודשים) זה ציטוט ששווה לדוש בו. מה שהאוזיס עשו להם זה עוול שהם מנסים לתקן אותו מאז. "אתה יודע, אחד ההבדלים בין הילידים (אבוריג'ינים) לבין האדם הלבן הוא שהאבוריג'ינים עסוקים בלשמר את סביבתם וחייהם ואילו האדם הלבן עסוק בלשנות את הסביבה ללא ליאות". {*אני מניחה שאם לא היינו מנסים לשנות לא היינו מתפתחים טכנולוגית בצורה מטאורית.} לא הכרתי, תודה מההתרשמות שהייתה לי אתם בשנות ה 90 הם כמו האינדיאנים מחפשים דרכם בין לבין ובדרך נשפך הרבה אלכוהול וכאב. הם עדיין מטפסים טובים ( כי טיפסו דרך החלון וגנבו לי את הארנק)... הרבה זכרונות והסקירה מרתקת. תודה!!
ארסמוס	ארסמוס (לפני 4 שנים ו-11 חודשים) מתנצל על התגובה המאוחרת. תרבות מבודדת היא הזדמנות לבחון צורה חדשה להבין את העולם והחיים. לרוב, הנחות היסוד בתרבות מבודדת יהיו שונות ומתוכן תצמח דרך חדשה לתפוס את המציאות. מפגשים בין תרבויות הסתיימו במקרים רבים בשיעבוד, ניצול וכפיית דת חדשה. בדר"כ הגורם המכריע היה יחס הכוחות הצבאי. לדוגמא: בספר הנ"ל - האבוריג'ינים נתפסו כפראיים מאחר ולא זוהו אדמות חקלאיות בסמוך לחוף, ועל כן הטריטוריה עברה לרשות הכתר האנגלי. תפיסה רוחנית של האדמה והגבולות, תפיסת הזמן, הידע האדיר על החי והצומח ומיפוי גיאורפי של אלפי קילומטרים בעזרת קולות - לכל אלה לא ניתנה שום חשיבות. ניצול מקסימאלי היה העיקר. - מאיה, אינקה ואצטקים: אספו ידע אסטרונומי אדיר, השתמשו בסיפרה אפס, השתמשו בלוח שנה מדוייק ושמרו ידע נרכש בצורה מתקדמת ומסודרת. שוב, הדגש העיקרי היה על ניצול מקסימאלי. דוגמאות נוספות?
מורי	מורי (לפני 5 שנים) רמיסת תרבויות נחשלות? לא מובן לי מה זה גרם. אני צריך דוגמה.
ארסמוס	ארסמוס (לפני 5 שנים) תודה למי שהתייחס. סנטו- האבוריג'ינים אכן השתנו עם שאר היבשת.עם זאת, הם עדיין סובלים מן ההשלכות של הדיכוי התרבותי ונישול האדמות, דבר שבא לידי ביטוי בהתמכרות לאלכוהול (או נוזלים דומים) ואלימות - כמו בספר. ככל שחולף הזמן מתגלות עדויות נוספות המצביעות על המערכת המורכבת וההרמונית שבה חיו. חיי שלום וכיבוד הסכמים ללא גבולות וגדרות. מחשבות - הצלחת האדם הלבן (וגם כשלונותיו) מתבטאת בין השאר בטכנולוגיה מתקדמת שעשתה את חיינו קלים יותר. אפשר ורמיסת תרבויות שנחשבו בנקודת זמן מסויימת נחשלות גרמה לאבדן אדיר של נסיון אנושי בפתרון בעיות שאנו מתקשים להתמודד איתן כיום.
אַבְרָשׁ אֲמִירִי	אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 5 שנים) כתבת נהדר ומעניין. תודה ארסמוס.
פרפר צהוב	פרפר צהוב (לפני 5 שנים) סקירה מרתקת! תודה!
ראובן	ראובן (לפני 5 שנים) מעניין
משה	משה (לפני 5 שנים) תודה לביקורת, קראתי לפני שנים רבות, ספר מצויין. מאז שצ'טווין ביקר באוסטרליה היא כבר השתנתה ללא הכר, וכך גם רוב האבוריג'נים.
זאבי קציר	זאבי קציר (לפני 5 שנים) תודה לך על סקירה מרתקת
מורי	מורי (לפני 5 שנים) יפה כתבת. משתמע ממך, שהאבוריג'ינים מיטיבים לעשות מהאדם הלבן. הם שומרים על קשר עם העבר והאדם הלבן משחית זמנו על אייפון וטסלה.