ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 5 בינואר, 2021
ע"י ארסמוס
ע"י ארסמוס
איך דווקא הוא אובחן עם סרטן? טבעוני, לא שותה או מעשן, ורץ חמש פעמים בשבוע.
האם הספר עונה על השאלה הזו? אולי. הוא בהחלט מפזר את הערפל סביב פקטור גלוי – נסתר בנושא.
דווקא עכשיו, כשהמדע חוגג ניצחון בדמות חיסון שעשוי להגדיר מחדש את חוקי המשחק של השנה האחרונה, הספר הזה חשוב אפילו יותר.
Gabor Mate כמעט ועונה על ההגדרה של גורו מערבי, מדוע כמעט? מאחר והוא צנוע מאוד, לא פוטר את עצמו מן הבעיות שעליהן הוא מטיף, לא מתבייש לחלוק בקורת עצמית עם קוראיו ובעיקר – כן בצורה בלתי מתפשרת.
ידוע שלחץ, או דחָק (stress) הינו גורם תורם להתפתחות מחלות. אך מהו אותו דחק נסתר? הלוא כולנו מכירים את תחושת הדחק המופיעה לעיתים מאירועים שונים בחיים. אך המחבר מתמקד בתחושה הנסתרת הטבועה ברבים מאיתנו עד כדי הגדרת חלקים מן האופי. דחק אליו אנו לא מודעים, אך עדיין ממלא תפקיד משמעותי בחיינו בכלל, וכגורם תורם בהתפתחות מחלה בפרט.
מהי הבשורה בספר? הקשר בין גורמים הנתפסים על ידי מערכת העצבים כאיום (תגובת דחק) והשפעתם העקיפה על מערכת החיסון, אשר תפקוד לקוי שלה חשוב בהתפתחות מחלות אוטו – אימוניות, סרטן ואלצהיימר.
למי מופנה הלאו של הגוף בכותרת? להזנחה עצמית ומילוי צרכיהם של אחרים, לחוסר היכולת להציב גבולות לסביבה או לקבל את העצמי ללא מרדף מיגע אחרי הישגים, ולסיום - הדחקת כעסים. המחלה היא אמירת הלאו, התבוסה של הגוף הקורס המשחרר את מנגנון ההרס העצמי הביולוגי. האם כולם מבינים זאת בהיותם חולים? כמובן שלא, רבים ממשיכים עם הדחק הלא פתור אל הקבר.
Maté, שעבד שנים רבות כרופא משפחה ורופא פליאטיבי (רופא המעניק טיפול תומך במטרה להקל על סבלם של חולים הנוטים למות) מתאר את מפגשיו עם חולים במחלות אוטו- אימוניות (זאבת, סקלרודרמה, AML, טרשת נפוצה ועוד) או בסוגים רבים של סרטן (ערמונית, שד, ריאות, מלנומה ועוד) ומשפחותיהם.
בעוד שקל להצביע על הקשר בין דחק למחלות לב ולחץ דם, בקבוצת המחלות המתוארת הקשר הינו עקיף ועובר דרך מערכת החיסון.
כל פרק מתאר מחלה שונה דרך סיפוריהם האישיים של החולים וקרוביהם. כולם טופלו בשלב מסוים על ידי המחבר. הסיפורים כוללים דיאלוגים מרתקים בין המחבר לחולה או קרוביו, בהם מתוארים מקטעי חיים החושפים את האמונות הפנימיות העמוקות ביותר, ואת תרומתן המשמעותית להתפתחות דחק סמוי ומחלה.
בכול פרק טמונות תובנות מרתקות (אשר חלקן הגדול מגובות במחקרים מדעיים) מניסיונו הרב של המחבר ועמיתיו בתחום. המידע הרפואי בספר מיועד להדיוטות, בכדי להבהיר את הרעיונות העיקריים.
לפי Mate, הדחק מתפתח ומתגבש בעיקר בתקופת הילדות (המוקדמת בעיקר) בה רוכש הילד מנגנוני התמודדות עם הסביבה המושפעים מיחסים עם הקרובים לו (לרוב הוריו). הדחקת כעסים היא מוטיב חוזר לאורך הספר.
כלומר, תחושת דחק לא מודעת אשר לרוב מתגבשת בילדות, נטמעת בתת ההכרה כתחושת העצמי הבסיסית, ומתבטאת באימוץ דפוסי התנהגות מגוונים (דחף כפייתי לרצות את הזולת, פרפקציוניזם, אלטרואיזם ועוד) של הימנעות. הדחק הסמוי מחווט את מערכת העצבים, שדרך הורמונים משפיעה על מערכת החיסון שיכולתה בגילוי והשמדה של תאים טרום סרטניים, או בזיהוי חלבונים עצמיים בתור גוף זר ופיתוח תגובה חיסונית (מחלות אוטו-אימוניות) נפגעת.
Mate לא מאשים את החולים, ואף לא את הסביבה שהובילה אותם לאמץ דרכי התמודדות אלה. הוא מסביר שהתנהגויות מסוימות עוברות מדור לדור ואיתן הדחק הסמוי. הורה שחווה טראומות מסוימות מעביר אותם לילדיו וכן הלאה. Mate מתמקד בחמלה והתבוננות עצמית מעמיקה, ומתן מקום למה שהוא מכנה "חשיבה שלילית", כלומר קבלת אמיתות על עצמנו ועל חיינו, גם אם הן גורמות לתחושות לא נעימות.
אין מניעה כמובן מחשיבה חיובית, אך חשוב להכיר בכך שגישה זו היא מענה לפחד שאנו לא מספיק טובים וחזקים להתמודד עם המציאות (שתמיד יהיו בה צדדים שליליים). דוגמא חוזרת בספר היא חולים שתיארו ילדות מאושרת ונפלאה, אולם המחבר מזהה בקעים בסיפור וחושף בעדינות ספיקות וסיפורים שהודחקו מהחשש להתמודד עם ביקורת קשה של/על ההורים.
אנשי האקדמיה מביננו עשויים לטעון שחלק מן התובנות המוצגות בספר לא מגובות בראיות מדעיות. המחבר מדגיש בתחילת הספר שחלק מן הידע מבוסס על תצפיות שלו ושל עמיתיו. עם זאת, הוא מדגיש שרבים מאיתינו מבינים באופן אינטואיטיבי מזה מאות ואלפי שנים את השפעת המצב הנפשי על מחלה.
הרפואה המערבית לוקה בחסר גדול בהבנת מחלות כרוניות. התשובה מדוע אנשים מסוימים חולים ואחרים לא (למרות תואם סביבתי מלא) היא עדיין בגדר תעלומה גדולה. המדע עוד רחוק מאוד מניתוח תהליכים פסיכולוגיים והשפעתם על הגוף.
ומה הפתרון לפי המחבר? התבוננות עצמית וקבלה כדי להציף את הדחק ולהתמודד אתו. תהליך הריפוי יכול להתבצע בעזרת עזרים רבים – החל מספרים דרך יוגה וכלה במפגש עם גורם מטפל.
הספר עלול להרתיע את אלה שלא משוכנעים בעוצמתם של אירועים בילדות והשפעתם העתידית. ואני טוען –הספר הזה הוא בדיוק בשבילכם.
ספר מצויין המעורר מחשבה ורפלקסיה עצמית. אני מקווה שיתורגם לעברית בהמשך.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
פאלפ, אם הבאת כדוגמא את הסכרת...
אחד הטיפולים המקובלים לסכרת הוא הזרקת אינסולין, כאשר האינסולין גורם להשמנה והשמנה היא אחד הגורמים לסכרת, כך שהפתרון הקל יחסית מביא בסופו של דבר להחמרת המחלה. הפתרון הנכון הוא דיאטה קפדנית ופעילות גופנית, אך זה פתרון יותר קשה יחסית ליישום. רמת דחק גבוהה יכולה לעזור לאריכות חיים אם אתה נמלט מנמר שרודף אחריך :-) העלייה בתוחלת החיים (לאו דווקא באיכות החיים) בעולם המערבי נובעת מכמה גורמים חיוביים יותר או פחות, כגון: היגיינה גבוהה, פחות בעיות של רעב, תמותת תינוקות פחותה (שמעלה את הממוצע), תרופות וטיפולים רפואיים שמאריכים חיים (גם אם אתה צמח בבית לוינשטיין או סובל 5 שנים מדמנציה, מואכל בזונדה ומונשם על ידי מכשירים). |
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ארסמוס, תודה על ההסבר. אם כבר מדברים על התבוננויות אישיות:
מהתבוננויות אישיות שלי (ויש שפע של כאלה) אני יכול להעיד שאין קשר בין רמת דחק הנצפית לסיכויי ההחלמה של המטופל או להישרדות ב - 5 שנים הקרובות.
חקרתי והתעניינתי רבות בנושא. מרופא שמטפל בקליניקה בחולים אונקולוגיים המסקנות הינן דומות. ויש הרבה מה לפרט - זה לא המקום. כפי שאמרתי: לדחק נפשי (לא משנה אם זה לחץ שרואים אותו או דחק נפשי מסוג אחר ) יש השפעה בהחלט על התפתחות מחלות וסיכויי ההחלמה מהן אבל רק במידה והדבר משפיע על ההיענות לטיפול בעת מחלה קיימת (כמו אדם חולה סכרת שמסרב ליטול את התרופות שלו ובסוף מגיע לטיפול נמרץ) או להזנחה/ כפייתיות/ דאגנות שלדוגמה מונעת שינה ומלווה בעישון ובכך מעלה את הסיכוי לחלות. למה אמרתי "בלבול מוח"? מכיוון שהרעיון עצמו אינו חדש כלל. איני פוסל אתו כשלעצמו. אבל אם הספר אינו מגובה במחקרים מתאימים, אינו מסתמך על נתונים סטטיסטיים מוצקים אז מבחינתי אין לו ערך אמתי. מה אם אומר לך שישנם מחקרים שבהם נמצא קשר חיובי בין רמת דחק גבוהה לאריכות חיים? ואיך התיאוריה הזו מתיישבת עם העובדה שלמרות שחיינו בעולם המערבי הופכים יותר ויותר סטרסוגניים יש עלייה מתמדת הן בתוחלת חיים והן באיכות חיים? כל עקרת בית יודעת להגיד "כל המחלות באות מעצבים"... |
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
רץ - תודה. לדעתי הספר חשוב מאוד לרופאים בכל ענפי הרפואה, בטח רפואה פנימית.
זהו החלק החסר בפאזל, מעבר לבדיקות המעבדה. הזדמנות לפתח חמלה רבה יותר כלפי החולים, ולהגיע לרבדים עמוקים יותר בשיחה. |
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מעניין מאוד- אני חושב שהבן שלי העוסק ברפואה פנימית, היה חותם על חלק מתובנות הספר.
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
yaelhar - תודה. מסכים לגמרי עם הערתך.
Hill - תודה, שמח לשמוע. |
|
Hill
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מסכימה עם יעל. מעניין מאוד מה שכתבת ובעיקר תגובותיך כאן בדיון. הן מאוד מעשירות.
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
מעניין מה שכתבת, ולא פחות מעניינות תגובותיך לתגובות כאן.
זה נכון שרוב האנשים מתייחסים פשטנית - "לחץ" זה כמו מי שרוב הזמן לחוץ וקל לראות את זה, "חוויות ילדות" - זה מעשי השובבות שהענישו אותנו עליהן ואין להן שום השפעה על מעשינו בהווה וכדומה. הרבה יותר קשה לתפוס את התכנים הסמויים שאינם ניכרים כלפי חוץ שהם גורמי סיכון גופניים ונפשיים. |
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
Pulp - תודה, לא הייתי ממהר לכתוב בלבול מוח לפני קריאת הספר. הכותב הוא רופא עתיר ניסיון. שים לב שהדחק המדובר בספר הינו זה התת הכרתי, הסמוי. התיאוריות המוצגות מלוות בהסברים רפאויים ובגיבוי מחקרים מרחבי העולם.
"יש אנשים ש.." מזכיר את בן ה 90 המעשן 60 שנים ועדיין בבריאות טובה. לא מוזכר כמובן שהוא בשולי השוליים של הסטטיסטיקה, ועל כל אחד כמוהו יש מאות שכבר הלכו בדרך כל הארץ. כמה דוגמאות - בדלקת פרקים שגרונית הנוכחות של "פקטור ראומטואידי" (מחולל המחלה כביכול) היא חלקית. כלומר ישנם אנשים עם הפקטור שלעולם לא מפתחים מחלה וההיפך.גם להתפתחות אלצהיימר לא נמצא הסבר מניח את הדעת - הרי לא מדובר בהזדקנות טבעית של המח. והתיאוריות הקיימות כשלו (נוכחות אלומיניום, חלבוים מסוימים וכו..) יש בספר דוגמאות מרתקות מאנשים ידועים כמו רייגן במקרה של אלצהיימר, או לאנס ארמסטרונג במקרה של סרטן האשכים. מה שהמחבר טוען זה שמתוך הקבוצה של החולים במחלות המוזכרות, יש חלק גדול ביותר של אנשים הנושאים עימם דחק סמוי (הפירוט בסקירה) במשך שנים, מה שנקרא "סיכון מיוחס" בסטטיסטיקה. במקרה הזה יש כבר מחקרים מבוססים הקושרים קשר ביולוגי בין הדברים. הקושי המחקרי טמון בחלק הפסיכולוגי, שהמדידה שלו לא אבסולוטית כמו רמות של חלבון מסוים ולכן ברפואה המודרנית, הבנוייה בעיקר על נתונים מדידים, ישנה התנגדות בקבלת הסברים מסוג זה. מאותה סיבה גם המחקרים על כאב מאוד בעיתיים (תחושה סובייקטיבית התלויה בגורמים רבים). כבר בספר מוזכרות דוגמאות של דחייה והתנגדות מקרב עמיתים של המחבר. אף לא אחד סיפק הסבר קונקרטי, אך ברור שמדובר באחיזה חזקה בפרדיגמה של נתונים מוחלטים - זו שעד כה כשלה לספק הסבר. פרפר צהוב - נתת דוגמא מצוינת שאכן מופיעה בספר. רמות קורטיזול הן דבר שקל יחסית לבדוק. ההשפעה של קורטיזול על מערכת החיסון ידועה היטב. באופן הפשטני ביותר, ייצור קורטיזול כרוני מתיש את משאבי הגוף בשליטה וריסון של מערכת החיסון ותורם להפעלה שלה נגד העצמי. באופן דומה, קורטיזול (שבחסר) הוא גם מרכיב עיקרי בטיפול במחלות אוטו-אימוניות. |
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
פאלפ, יש טענה שרמות גבוהות של קורטיזול לאורך זמן (ההורמון הקשור ללחץ) גורמות למחלות שונות.
לפיכך לא הייתי ממהר לשלול את השפעות הלחץ הנפשי. ייתכן שהתופעות הנפשיות, כביכול, נובעות מחוסרים או מעודפים של חומרים שונים בגוף (ויטמינים, מינרלים, הורמונים). |
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
ארסמוס, הסקירה שלך טובה מאוד ומושקעת.
אבל התיאוריות שם הן סתם בלבולי מוח. יש אנשים שכל חייהם בלחץ והם בריאים בטח אם הם טבעוניים ועושים ספורט. אם לחץ מלווה בצריכת סמים ואלכוהול, עישון כבד בהשמנה,סכרת וכו', אז כן אלה גורמי סיכון של ממש בתוספת נתונים גנטיים. מה שכן, לחץ יכול לשחוק את האישיות למצב של הזנחה בריאותית ומכאן המחלות.
|
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-7 חודשים)
אתה צודק מורי. בנוסף, יש קושי להבין שהמצב הנפשי הכרוני שבו אנו נמצאים (באופן מודע או לא) דורש טיפול בצורה אחרת (מדיטציה, פסיכותרפיה וכו) שבעקיפין תשפיע גם על בריאותינו.
גנטיקה היא לא גורם דטרמיניסטי כפי שמקובל לחשוב. ישנם גנים רבים המופעלים או נשארים במצב "שקט" לפי התניות סביבתיות. בילדות, המח פלסטי במיוחד, ולכן גנים המתקבעים בתקופה זו הם בעלי השפעה רבה יותר בהמשך החיים. |
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
נשמע מעניין, בכל מקרה.
אנשים מתקשים לעשות את המינימום כדי להפיק את הטוב עבור עצמם, להשתמש פחות בשמנים צמחיים, להחליף את סוג המלח וכך הלאה. |
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מורי - דווקא לרוב לא מדובר במעשים נלוזים, אולי רק כלפי עצמנו.
מי שקרא את איין ראנד יוכל למצוא חלק ממה שיצאה נגדו (כמו איבוד האוטונומיה בחיים) באופי מעורר המחלה, או שכמו שהמחבר קורא לו :"cancer personality" |
|
ארסמוס
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מוריה - התיאוריה של הרפואה לגבי התפתחות סרטן ומחלות אוטו-אימוניות מלאה במושגים"לא ידוע, אולי, אפשר ו..." מדובר בענף חדש יחסית שנקרא פסיכו-נוירו-אימונולוגיה. כפי שציינתי, עד כה המחקרים בהחלט מצביעים על קשר משמעותי בין הדברים. גם ברמה המיקרוסקופית כבר זוהו הבדלים, אם כי הטכנולוגיה עדיין מוגבלת ודרושה יצירתיות בבניית המחקרים. לא כל אחד אמור לחלות (1מ 4 יחלה בסרטן לדוגמא), ואם את מודעת לדחק, כנראה שהוא לא סמוי.
מורי - אתה צודק. אין הבנה, וזו התרומה של הספר - זיהוי החלל הנעלם. דחק מודע שהאדם וסביבתו מרגישים (כמו אשתך) הוא לא פקטור חשוב בסוג המחלות המדובר. ראובן ופרפר - נכון. המשפט הראשון נכתב כקלישאה. רוב סוגי הסרטן והמחלות האוטו-אימוניות מתפתחית בשלב יותר מאוחר בחיים, לפחות מן העשור השלישי. בסרטן השד, לדוגמא, ידועים הגנים התורשתיים המחוללים. ומה אחוז החולים עם הגנים הללו? 7%. מספרים נמוכים יותר לגבי ריאות ואחרים. כמובן שלא מדובר בגורם אחד, אך הספר מצביע על אופק חדש יחסית בהבנת המחלות הללו. |
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סקירה מעניינת.
סביר שהמקורות לבעיות הן מורכבות ואולי שונות מאדם לאדם. לגנטיקה כנראה יש השפעה משמעותית על הבריאות שלנו, אך גם ללחץ, למזון, לפעילות גופנית, לרעלים סביבתיים, ובטח יש עוד כמה וכמה גורמים. |
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סקירה מעניינת.
טבעונות והמנעות מעישון אינם ערובה נגד סרטן אך מזונות מסויימים ועישון יכולים להגדיל את סיכוייו. מחלות כרוניות יכולות להיות מולדות. לתורשה תפקיד חשוב בבריאותנו. |
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
אני מתעניין בנושאים אלה, קורא דברים כאלה ואחרים ומבין ש... אין הבנה. אשתי ברמת
לחץ 10 ב-100 אחוז מהזמן, בריאה כשור. אני אופרה אחרת.
לילדות אין שום קשר להווה שלנו, אלא אם כוונתנו להצדיק את מעשינו הנלוזים דרך ילדותנו. |
|
מוריה בצלאל
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
הספר עצמו נראה כגורם לחץ.
אם התיאוריה שלו נכונה - הבנתי מדבריך שזו תיאוריה בלבד - אני צריכה לגסוס. אבל המערכת החיסונית שלי, טפו טפו טפו, עשתה עד כה עבודה מצוינת. |
18 הקוראים שאהבו את הביקורת