בספר שלפנינו מביא קיקרו (106 - 43 לפסה"נ) את רעיונותיהן של שלוש אסכולות פילוסופיות מרכזיות. בשלושת הדיאלוגים המתנהלים בין המחבר לידידיו המייצגים את הפילוסופים האפיקוריאים, הסטואים והפריפטיטים נידונה מהות הטוב, שתכליתה לאפשר לאדם חיים של אושר מושלם. קיקרו, מדינאי, נואם וסופר רומי כתב סדרת חיבורים פילוסופיים, וספריו שזכו לתפוצה רבה בתקופתו מעוררים עניין עד ימינו אלה. התרגום שמוגש כאן מעניק לקורא העברי המשכיל בן - ימינו את הרעיונות הנעלים של הפילוסופיה ההלניסטית, והמבוא המאלף לספר פותח לו את שערי העולם העתיק ותרבותו....

ע ל ה ח ו ב ו ת הוא הספר האחרון שכתב מרקוס טוליוס קיקרו (43 - 106 לפנה"ס) - מגדולי הנואמים, הפוליטיקאים והסופרים הרומאים - בשנת חייו האחרונה. ליצירה זו אופי שונה מאופיים של ספריו הפילוסופיים הקודמים של קיקרו, שנכתבו אף הם בשלהי חייו, כשפרש מן החיים הציבוריים. בספריו הקודמים הוא דן במהות האלים ובמהות הטוב על - פי הרעיונות של האסכולות הפילוסופיות העיקריות בזמנו, ואילו בספר זה יש דיונים במצבים של חיי יוס - יום ובסיפורים מדגימים, מן הספרות וההיסטוריה. קיקרו דן כאן בעיקר במתח הקיים בחייו של כל יחיד בין שאיפותיו האישיות להצלחה ולסיפוק לבין הצורך בשמירה על אמות מידה מוסריות. כפילוסוף, וכאיש עתיר ניסיון הוא מגיש לקורא עצות מעשיות שיסייעו לו לנהל חיים נעימים ומועילים ככל האפשר, שיעלו בקנה אחד עם טובת הז~ת ועם שלום החברה והמדינה. משלהי העת העתיקה ועד ימינו היה חיבור זה של קיקרו הפופולרי ביותר מכל חיבוריו. פילוסופים ומדינאים רמי מעלה, בימי - הביניים ובזמן החדש, היו בקיאים ביצירה זו וציטטו ממנה בכתביהם, והיא זכתה לעשרות תרגומים. לפנינו התרגום הראשון של ע ל ה ח ו ב ו ת לעברית. הספר תורגם על - ידי אביבה קציר ז"ל, שתרגומיה לשני חיבורים פילוסופיים של קיקרו, "על טבע האלים" ו"על תכליות הטוב והרע" (הוצאת אוניברסיטת בר - אילן 1992 ו1997 - ), זכו להצלחה בקרב סטודנטים ואצל ציבור הקוראים המשכיל....

מַרקוּס טוּליוּס קיקֶרוֹ (106-43 לפנה"ס), פוליטיקאי, נואם, עורך דין, סופר ופילוסוף, היה דמות מרכזית בתהליך שקיעתה של הרפובליקה הרומית, ואף היה עֵד לקריסתה. הוא היה גדול הנואמים בעולם היווניֿרומי, אולי גדול הנואמים בכל הזמנים. אהבתו את הרפובליקה כתנאי לקיומה של החירות, שנאתו לכל סוג של דיקטטורה ושאיפתו לאחדות המעמדות בחברה הרומית קנו לו ידידים ואויבים רבים, אך גם הפכוהו, בזמנו ובמרוצת הדורות, ללוחם נערץ למען כינונה של החירות. שבעה עשר הנאומים המכונסים בספר זה נותנים ביטוי ליכולתו הרטורית ולצחות לשונו, שאין שני להן, להבנתו העמוקה את יריביו שעמדו מולו בבתי הדין ולאומץ לבו לומר את אשר חשב. הם מעידים גם על שאיפתו להוקיע את השחיתות שפשתה בקרב בכירי החברה הרומית. למדנותו ובקיאותו העצומה בתחומי הלשון היוונית והרומית, הספרות, ההיסטוריה, המשפט והפילוסופיה הפכו את נאומיו לפניני ספרות ולאבני יסוד בתרבותה ההומניסטית של אירופה. בבתי הספר באירופה לא היה נער שלא ידע לצטט בלטינית משפטים ואף קטעים מנאומי קיקרו. במיוחד ידוע המשפט הפותח את הנאום הראשון נגד קַטילינָה: "עד מתי, קטילינה, תנצל לרעה את סבלנותנו?" ("Quo usque tandem abutere, Catilina, patientia nostra?") לספר מצורף מבוא נרחב. לפני כל נאום הקדמנו הקדמה קצרה, המסבירה לקורא את הרקע לדברים...

מרקוס טוליוס קיקרו, מגדולי אנשי הרוח בכל הזמנים, גדול נואמיה של רומא, מופת לאיש משכיל ורחב אופקים, מבהיר בחיבור זה את דעתו על פרק החיים האחרון בחיי האדם, המוכּר לנו כזִקנה. בניגוד לדעתם של רבים, ובעיקר לחששותיהם מפני תקופה זו, המבטאת את ההתקרבות לקץ החיים, לְדעת קיקרו לא זו בלבד שאין הזקנה מכבידה על האדם, אלא אף עשויה להיות פסגת חייו. יתֵרה מזו, החכם הרומי אף מוצא קרני אור לא מעטות בשיוט האיטי הזה לעבר חוף המבטחים, ובכך הוא מפוגג ומרחיק מלִבנו את הנורא מן המוות – הפחד מפניו. תרגום זה מצטרף אל תרגומיו האחרים של אברהם ארואטי מן הפילוסופיה היוונית והרומית, שראו אור בסדרה "זמן לפילוסופיה" בשנים האחרונות וזכו להערכה רבה: על החיים המאושרים מאת לוקיוס אנאיוס סנקה; על שלוות הנפש מאת פלוטרכוס; המדריך מאת אפיקטטוס; מחשבות לעצמי מאת מרקוס אורליוס ועל הידידות מאת קיקרו. כן ראו אור בסדרה "זמן לפילוסופיה" חיבורו של סנקה על קוצר החיים בתרגומה של נאוה כהן ואִמרות היסוד על האושר וההנאות האמיתיות מאת אפיקורוס בתרגומו של יוסף צ' ליברזון. כל ספרי הסדרה – בסיוע המפעל לתרגום ספרות מופת / מרכז הספר והספריות בישראל....

בחיבור קצר זה, על הידידות, קיקרו מנתח את משמעותה של ידידות אמת. מרקוס טוליוס קיקרו (106­-43 לפנה"ס), מגדולי אנשי הרוח בכל הזמנים, החל את דרכו כעורך דין מצליח. אף שלא היה ממעמד האצולה, עלה בידו להתקדם במסלול המשרות הציבוריות עד שהיה לקונסול בשנת 63. שנות חייו חופפות למעשה לשנות גסיסתה של הרפובליקה הרומית. קיקרו היה גדול נואמיה של רומא וככזה שימש מופת לאיש משכיל ורחב אופקים וכתביו מצטיינים בסגנונם הבהיר והפשוט. תרגום זה מצטרף אל תרגומיו האחרים של אברהם ארואטי מן הפילוסופיה היוונית והרומית, שראו אור בסדרת "זמן לפילוסופיה" בשנים האחרונות וזכו להערכה רבה: על החיים המאושרים מאת לוקיוס אנאיוס סנקה; על שלוות הנפש מאת פלוטרכוס; המדריך מאת אפיקטטוס; מחשבות לעצמי מאת מרקוס אורליוס. כן ראו אור בסדרה "זמן לפילוסופיה" חיבורו של סנקה על קוצר החיים בתרגומה של נאוה כהן ואִמרות היסוד על האושר וההנאות האמיתיות מאת אפיקורוס בתרגומו של יוסף צ' ליברזון. כל ספרי הסדרה – בסיוע המפעל לתרגום ספרות מופת / מרכז הספר והספריות בישראל. ...

על המוות, אחד מחיבוריו החשובים ביותר של קיקרו, מלמד אותנו שאין להתיירא מפני קץ החיים, כי בוודאי אין הוא בחינת רעה עבורנו. "יגיע הזמן, ואף במהרה, בין שתתמהמה בין שתחפז, כי ימי חיינו חולפים ביעף. ברם כה רחוקה מן האמת הסברה, כי המוות הוא רע, כשם שנראָה הדבר בעיניך אך לפני שעה קלה, עד כי אחשוש, שמא כל שאר הדברים רעים הם לאדם; ובוודאי אין שום טוב אחר שראוי להעדיפו, בין שעתידים אנו להיות אלים בעצמנו בין שנשהה בחברת האלים.". אם חפצים אנו בחיי אושר, עלינו בין היתר לבוז למוות. ואף על פי כן, קריאה בעל המוות אינה מעלה בנו תחושה כי עלינו לזלזל במוות, אלא לראות בו דבר שמִן הטבע, זה מולידם של הכול, ועל כן אין להתיירא מפניו כל עיקר. הדיון נסוב סביב השאלה אם המוות הוא רע. מסתבר כי המוות אינו בחינת רעה לא למתים ולא לחיים: המתים אינם קיימים ולכן אינם יכולים להיות אומללים; אך אם הנפשות ממשיכות להתקיים לאחר המוות, הריהן מאושרות. וקיקרו חותם את שיחתו בהצגת דבריהם של נואמים, שמראים כי המוות איננו רע וזאת על סמך שיפוטי האלים. קיומנו אינו אקראי, והכוח שהביאנו לעולם בוודאי לא יצר אותנו כדי שננחל אומללות נצחית לאחר מותנו. לא כי, יש לראות במוות מקום מפלט וחוף מבטחים. על המחבר מרקוס טוליוס קיקרו (Marcus Tullius Cicero) נולד בשנת 106 לפנה"ס ונרצח על ידי קלגסיו של אנטוניוס בדצמבר שנת 43 לפנה"ס. הוא החל את דרכו כפרקליט מצליח ואף שלא היה ממעמד האצולה, אלא ממעמד הפרשים, עלה בידו להתקדם במסלול המשרות הציבוריות עד שהיה לקונסול והוא בן 42 – הגיל המוקדם ביותר למועמדות לקונסולאט. קיקרו נחשב לגדול נואמיה של רומא, וכתביו מצטיינים בסגנונם הבהיר והפשוט; אף במשפטיו הנפתלים ביותר לא נעדרת עקיבות טיעוניו והגיון הדברים נהיר לקורא. כנואם, שימש קיקרו מופת לאיש משכיל ורחב אופקים, שכל כולו נתון ללימוד וקריאה מתמשכים, בעיקר בכתבי הפילוסופים היווניים. כך יכול הוא לתבל את נאומיו ולתת לטיעוניו משנה תוקף בהסתמך על מעשיהם ודבריהם של אנשי שם מן העבר. יכולתו להיות שנון, עוקצני ואירוני ובה בעת גם לדבר על לב שומעיו ולפנות לרגשותיהם קנתה לו תהילת עולם כפרקליט וכנואם. שני ספרים נוספים משלו ראו אור בנהר ספרים, אף הם בתרגומו המוער של אברהם ארואטי: על הזקנה ועל הידידות....

חלומו של סקיפיו הוא השם שנתייחד לחטיבה החותמת את הדיאלוג הפילוסופי-פוליטי הגדול על המדינה מאת מרקוס טוליוס קיקרו (106­-43 לפנה"ס). בחלומו נחשף סקיפיו הצעיר לחיי הנצח של הנפש, הוא משקיף על היקום כולו, לומד את רזיו ומבין אל נכון, שקיומנו בעולם זה הוא בר חלוף ודל משמעות; כל גמול ותהילה עלי אדמות סופם לכלות ועל כן הרדיפה אחריהם היא דבר בטל ומשחית את הנפש. אך יש דברים טובים בחיינו שאפשר לבקשם: הגות פילוסופית וטיפוח המידות הטובות, לחיות חיי צדק ולעמול למען הכלל והמדינה. בפרדוקסים של הסטואים מציג בפנינו קיקרו שישה עקרונות יסוד באתיקה הסטואית ומסבירם באמצעות דוגמאות מתולדותיה של רומא. חיבור קצר זה יש בו כדי להיטיב את דרכינו ולהעצים את אושרו של כל אדם....