“ראשית אני מתנצל מראש מאחר והספר נכתב באנגלית וכרגע לא ידוע לי על תרגום שלו לעברית. זו בהחלט לא סיבה לוותר עליו למי שקורא באנגלית ולא מתיירא מספרים עבי כרס.
חשבתם שמלחמת העולם השנייה היא נושא לעוס ? לא אצל וולמן. הספר (ברובו) יסחף אתכם למסע משנות השלושים ועד שנות השישים של המאה העשרים באירופה דרך עיניהם של אנשים אמיתיים (מקצתם מדומיינים), חלקם בולטים בתקופתם (שוסטקוביץ המלחין, גנרל פאולוס - מפקד הארמיה השישית אשר כותרה) וחלקם אנונימיים לקורא - אך מהווים את המסה הגדולה של בני אדם אשר סבלו מכל המאורעות הנוראיים של תקופתם.
וולמן חוקר בספריו את הסבל האנושי. בציניות וישירות בלתי מתפשרים הוא מספר על הזוועות שנעשו על ידי בני אדם כלפי בני אדם אחרים בשם אידאולוגיות אשר נוצרו במוחם של מעטים , התפשטו ברגע הנכון והפכו מכונה משומנת של שליטה תוך דיכוי\השמדה\ניצול של קבוצה אחרת. מפרקליטים צמאי דם (הגיליוטינה האדומה) ועד מאבק פנימי והרסני המתחולל במוחו של קצין אס אס האחראי על רצח המוני.
הספר מוגדר כרומן דמיוני, אך רובו מבוסס על עבודת מחקר מעמיקה ביותר של וולמן את התקופה והדמויות שעליהן הוא מספר כיודע כל. וולמן הוא אמן המילה הכתובה באנגלית. לא בהכרח בשל השימוש באוצר מילים מסורבל ואזוטרי, אלא דווקא בגלל תיאור מדויק וחריף של מצבים, רגשות, חפצים ומקומות. וולמן משתמש באסוציאציות ודימויים מגוונים, ובכך לא מפסיק לגרות את דמיונו של הקורא.
הספר מלא בתיאורים מאלפים של קרבות, מהלכים צבאיים והתרחשויות פוליטיות אמתיות אשר משולבות כחוט השני בתיאורי רגשות, אכזבות ורפלקסיה עצמית מחייהם האישיים והאינטימיים ביותר של הדמויות, כאשר לב ליבו של הספר הוא משולש אהבים דמיוני בין המלחין שוסטקוביץ, במאי הסרטים הסובייטי רומן קרמן והלנה קונסטנטינובסקאיה.
חובבי המוזיקה הקלאסית ימצאו בספר עניין רב ולא רק בגלל תיאור מקצבי המוזיקה השונים ותהליך היצירה של סימפוניות אלא גם בגלל התמהיל המאלף שבין המקצב לשטף הכתיבה, המחשבות או האירועים.
גדולתו של וולמן היא בעושרן העצום של הדמויות אשר נבחרו בקפידה בעיקר מקרב שתי האידאולוגיות (ואולי אחת) שלחמו עד טיפת הדם האחרונה - הפשיזם והקומוניזם. המאורעות, הרגשות והלבטים של הדמויות חושפים באופן אותנטי את ההוויה של החיים בתקופה כה סוערת אשר בה עוצבה החברה המערבית שבה אנו חיים כיום. כיוצר, וולמן בוחן שוב ושוב את האופן שבו תהליך היצירה של דמויות מסוימות שבחר משתלב בחוויות החיים העצמתיות שלהן (כמו גם במקרה של האמנית Kathe.k) וכך נוצר מחול שבו לא ברור האם האמן יצר ברוח תקופתו או שמה היא זו שיצרה אותו?
נדבך נוסף (אם כי לא מרכזי) של הספר הוא היכרות עם דמויות מרתקות מן התקופה שחלקן היו זרות לי - כגון הפרטיזנית הצעירה זויה קוסמדמיאנסקאיה או גנרלים רוסיים שערקו.
הספר בנוי בצורה כרונולוגית ככל הניתן, אך לעתים מערב זיכרונות וקטעים מתקופות אחרות.
וולמן, בניגוד לסופרים רבים, כותב ללא מחסומים ולא מוטרד במיוחד מדעת הקוראים. יצירתו היא ביטוי אמיתי ושלם של האופן שבו חווה את הנושא עליו כתב. הקריאה בספר מציתה גירוי אינטלקטואלי מתמיד, צימאון וסקרנות. עם זאת, ישנם קטעים מייגעים הכוללים חזרה מרובה באופנים שונים על רעיונות, רגשות וחוויות שונות- בעיקר מחייו הפרטיים של דימיטרי שוסטאקוביץ עד כדי כך שנראה שהמחבר פיתח כלפיו אובססיה מסוימת - ואולי אי אפשר לכתוב ספר שכזה בלי לאבד את עצמך בתוכו.
לסיכום - סגנונו של וולמן, כמו גם הדמויות בספר, הוא רבגוני. לספר פנים רבות אך כולם - פניו של וולמן הם. פרי חקירתו השקדנית, דמיונו המפותח, הבנתו המעמיקה את התקופה והאנשים שעליהם כתב וכמובן הצורה הסוחפת שבה הוא מעביר את המידע לקורא. וולמן ייקח אותך למסע בו תחווה בצורה אותנטית שאין כדוגמתה את הרוח הסובייטית על כל גווניה, את זוועות הפשעים שבוצעו בשם אידאולוגיות, את הטירוף הפשיסטי, את החיים בסטאלינגרד הנצורה, את קרב המוחות המהפנט בין היטלר לסטלין, המלחמה הקרה ובעיקר את התגלמות הרוע והסבל האנושי בצורה מזוככת, ישירה ללא כחל וסרק.
מומלץ ביותר”