ביקורת ספרותית על עושה הנפלאות מלובלין מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר מעולה

---

יאשה מאזור הוא דמות שלא במהרה תשכח.
פולין של אמצע המאה התשע עשרה מתעוררת לתחיה וסוחפת את הקורא פנימה אל בתי העץ הדלים של היהודים, אלי בתי הכנסת הטחובים המתמלאים בשעות התפילה ולחיי הכפר. ולמולם הגויים, דלים או אריסטוקרטיים, מלומדים או בורים אך תמיד גויים.

ויאשה במרכז – יאשה המבולבל והתמים, החכם וחסר הכיוון. חייו – חיים שהיום יזדהו איתם שלל האנשים עם "הפרעות קשב וריכוז" - המחשבות מתרוצצות, מעשים נעשים ללא כוונה וללא עומק, ורק פעולות הדורשות ריכוז מוחלט כמו הליכה על חבל דק מנגישות את הרגע הנוכחי לתודעה, ללא פירושים.
זהו אחד ההסברים לעוסקים בפעילויות אקסטרים, הצורך להיות בריכוז ונוכחות מלאים אל מול הסכנה.
ובין המעשים וחיי היומיום – המחשבות אודותיהם,המשמעות, המטרה. לאן כל זה מוביל?

נפשו של יאשה מורכבת וסוחפת. אשמה, מקוריות, נהנתנות והמוות המתקרב – הכל מתערבב במערבולת שמהירותה גוברת ככל שהעלילה מתקדמת.
המעבר בין חיי החטא לסגפנות הינו לב הספר – ופה גדולתו של ב.זינגר. באיטיות כובשת המלווה בתנועת מטוטלת תמידית נמשך יאשה אל חיקה של היהדות. זוהי בחירה כמעט לוגית, המושפעת מאוד גם מתפיסתו של יאשה את חסרונותיו ואופיו. היהדות הסגורה והמוחלטת מציעה ליאשה עוגן להיאחז בו, מענה לספקות הקיום, חיי תכלית ובעיקר זהות.

אין אזכורים רבים לילדותו של יאשה, אך ניכר שלא היתה מאושרת. מוחו הקודח והסקרן לחידושים במדע, שפות והיסטוריה לא מצא מרגוע לנוכח תאוותו המינית שלעולם לא באה על סיפוקה, אולי כמו מחשבותיו ונטיותיו הדתיות אל מול החול וחיי הגויים והשפע החדשני שהביא עמו, בייחוד בוארשה.
הספר מעורר מחשבה, וודאי לכל מי שניחוח היהדות גורם לו להרהר ולהפוך את שאריות המסורת שדבק בהם לדרך חיים.
מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של ארסמוס
» ביקורות נוספות על עושה הנפלאות מלובלין