ביקורת ספרותית על הדייגים - סדרה לספרות יפה # מאת צ'יגוזיה אוביומה
ספר בסדר

---

הצהרת כוונות, בטח של סופר וכשמדובר בספר שהוא כותב, יכולה להיות בעייתית. עזבו את זה שהיא מיותרת, כי אם הצהרת ואחר-כך גם קיימת, אז לא באמת צריך אותה, אבל מעבר לזה, היא מייצרת ציפיות וגם באיזשהו מקום קובעת את אופן ההתייחסות לספר. זה לא בהכרח יתרון.

אוביומה מקדים לספר את תיאור כוונותיו, ביניהן, לספר על משפחה ניגרית אחת, כשארבעת נערי המשפחה ישמשו מטפורה לשבטים המסוכסכים של ניגריה. מלכתחילה זה נשמע לי קצת אידיוטי, במשפחה יש קשר נפשי-אישי ואם קיים מאבק או שהקשר נקטע, זה לא כמו שבטים שנאבקים על שלטון ומשאבים, מה גם שבין השבטים האלה לא היה מלכתחילה שום קשר. כל מה שקושר ביניהם זו העובדה שבריטניה איחדה ביניהם לצרכיה. לא כל כך הבנתי למה לעשות הקבלה בין העניין הזה לבין המשפחה.

אבל זה לא רק זה.

הסיפור הוא על משפחה ניגרית מהמעמד הבינוני-גבוה שיש בה ארבעה אחים גדולים המהווים יחידה בתוך יחידה, ועוד שני ילדים קטנים. שלטון האב הוא ללא עוררין עד שהעבודה מרחיקה אותו מהבית ואז האחים הגדולים פורקים עול באופן שמערער את כל יסודות הבית. והסיפור בסדר, מעניין בעיקר מפני שמדובר בתרבות באמת אחרת, רק שיחד איתו באה איזו סימבוליות מהסוג שמתאים למחזות יווניים קדומים, כל שלולית על רצפת המטבח היא סמל לאיזה נהר ספציפי, ובסיפור מהמאה ה-21, מוצלח ככל שיהיה, זה קצת מפריע. אולי גם את זה אפשר לייחס לתרבות, אם כי את "הכל קורס" למשל, ספר שגם בתוך הסיפור הזה מתייחסים אליו, קראתי גם ושם לא נשארתי עם הרושם הזה.

בכלל, יש פה איזו חד מימדיות, כאילו פעם הכל היה טוב, גם דיקטטורה של אב שהשתמש בחגורה כשנדמה לו שהיה צריך, כי האלטרנטיבה יכולה להיות רק אנרכיה טוטאלית, בכל הסיפור הזה יש הרבה מאד שחור ולבן, אין שום מורכבות, וגם אם אני מניחה שהמצב הפוליטי הוא כזה ואין בו שום מקום לגוני ביניים, זה מפרק את האמינות כשמדובר בסיפור על יחסים בתוך המשפחה.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על הדייגים - סדרה לספרות יפה #