הביקורת נכתבה ביום שבת, 29 באוגוסט, 2020
ע"י עודד
ע"י עודד
קורט וונגוט שירת כסייר בחיל הרגלים האמריקני במלחמת העולם השנייה. כשבוי מלחמה בגרמניה הוא היה עד להפצצה בדרזדן.
זהו ספר שכמעט בלתי אפשרי לגשת לקראו בלי הנחות יסוד. לכן לא הופתעתי מהגישה האנטי מלחמתית של המחבר. לילדיו הוא הסביר: "גם אמרתי להם לא לעבוד בחברה המייצרת אמצעי-הרג המוניים, ולהביע את רגשי תיעובם כלפי אנשים הסבורים שאנו זקוקים למכשירים כאלה". (עמ' 21).
המחבר תומך בתיאוריה הפטאליסטית. "פטאליזם היא התיאוריה הטוענת שכל אירוע עתידי נגזר מראש והינו בלתי נמנע" (מתוך מילון פונטנה למחשבה מודרנית). העתיד להתרחש יתרחש בלי קשר למה שכל אחד מבני האדם יעשה. עכשיו מובן מדוע הספר נקרא גם: "מחול-חובה עם המוות".
כך אומר אחד החוצנים לבילי פילגרים: "ביקרתי בשלושים ואחת פלאנטות מיושבות ביקום, ובדקתי דו"חות על מאה פלאנטות נוספות. רק על כדור-הארץ מדברים על רצון חפשי." (עמ' 66). גישה זו מובנת, לאור ניסיונו הקשה של המחבר, אך גם קצת מייאשת ומעט דיכאונית. הייתי מעדיף להאמין שיש לי בחירה בתוך מסגרת ברורה של חיים ומוות. רוב האנשים אינם באמת פאטליסטים. לדעתי, אם כל בני האנוש היו פטאליסטים, אז היינו חיים בחברה של אנשים חסרי עכבות, כי ממילא אין משמעות לבחירות שלנו, ואין דרך לשנות את הגורל.
אבל וונגוט לא מסתפק בזה. לפי המחבר כול ניסיון להבין את המלחמה נועד לכישלון ורק מזיק. נראה כי המוטו בספר הוא "ככה זה" (so it goes). הגורל קבוע מראש, והגורמים שמביאים למוות אינם ניתנים להסבר שיביא תועלת עתידית. "...כאשר אני עצמי שומע שמישהו מת אני מושך בכתפי ואומר מה שאומרים הטרמפלדורים בראותם איש מת. הם אומרים: 'ככה זה'." (עמ' 25). גישה זו יכולה ללמד שהסופר תומך ב"קוויטזם".
קוויטיזם (quietism) הינה תפיסה המתנגדת ללימוד פילוסופיה. דיון פילוסופי על סיבה ותוצאה הוא עקר ביסודו, ורק מגדיל את הבלבול. שקטנות פילוסופית תחזיר את החברה האנושית למסלול של הבנה.
איני בטוח שזו הייתה כוונת המחבר. הוא בסך-הכול ניסה אולי להגיד: אני הייתי שם. אלו העובדות. שפטו בעצמכם. התפלפלו כרצונכם. זה לא ישנה את התוצאה או את העתיד להתרחש. בנוסף, הוא דיבר בעיקר על קווטיזם בהקשר למלחמות בכלל ומוות בפרט.
כי גם אם צודקים אלה הסבורים שניתן למנוע מלחמות באמצעות מחקר מדעי והסקת מסקנות, אי-אפשר למנוע את ארעיות הקיום. "אני אומר להם, 'מדוע לא תכתבו במקום זה ספר נגד קרחונים?'" הוא התכוון כמובן לכך שתמיד יהיו מלחמות, ושקל למנוע אותן כמו שקל למנוע קרחונים. גם אני סבור כך. וגם מלחמות לא ימשיכו לפרוץ כמו קרחונים, עדיין יישאר המוות הפשוט והישן." (עמ' 11-10).
ולסיכום, כדי לשמור על רוח אופטימית, המחבר מציע פתרון:
"זה דבר אחד שיצורי-אנוש יכולים ללמוד אותו, אם ישתדלו מאוד: להתעלם מן הזמנים הנוראים ולהתרכז בזמנים היפים". (עמ' 87).
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
