ביקורת ספרותית על תודה רבה על החיים - ספריה לעם #759 מאת סיביל ברג
ספר מעולה

---

בתגובה לטענות שאני כותב מצחיק אבל לא לעניין אנסה הפעם לכתוב לעניין.
המכשול הראשון בכתיבה לעניין הוא שיש לי חשד שזה יצא לא לעניין ולא מצחיק, ללמדך שסוס צולע וחסר כיוון עדיין עדיף על סוס צולע שצועד לכיוון הרכבת הדוהרת.
המכשול השני הוא שכשכותבים לעניין מן הסתם מתחככים באגרסיביות בהספלה (הזהו המונח הנכון ל Spoiler?)
המכשול השלישי והגדול ביותר שקשה מאוד לכתוב לעניין בלי לקרוא את הספר אחרת עלול להתעורר חשד קל שאולי הביקורת בכל זאת לא לעניין

כדי להתגבר על המכשול השני אני כותב את הביקורת בטרם סיימתי לקרוא את הספר, נשארו לי עוד כמה עמודים שבגלל אפיו המיוחד של הספר לא ישנו את דעתי עליו ואת מה שארצה לכתוב גם כשאסיים לקרוא
לגיבור יש נקודת מבט על החיים שנובעת מנסיבות לידתו, חייו הממש מוקדמים והפזיונומיה המיוחדת במינה שלו. הספר מתחיל מתאור חיים בגרמניה המזרחית אי שם בשנות החמישים המאוחרות. העמודים האלה הם גם העמודים המאתגרים ביותר בספר מכמה בחינות.
קודם כל ברור שזה לא הולך להיות רומן רומנטי מלטף או אפילו סתם ספר טוב שעושה לך נעימי בגב.
לאנשים עם קיבה רגישה זה גם רגע של אמת - האם להמשיך לקרוא ולהתמזג עם דמותו של טוטו ולסבול את יסוריו עד לסופו המר של הספר, כמו שעשינו כבר עם כל כך הרבה גיבורים כריזמטיים בטירוף של ספרים הכתובים מצוין אחרים, שהשאירו אותנו שותתי דם לחודשים ארוכים עם לב שבור, או להתנתק כבר עכשיו בטרם התאהבנו סופית כשאז כבר מאוחר מדי להתנתק.
הייתי קרוב מאוד להניח את הספר בצער - למי יש כוח לאסונות ויסורים ספרותיים כשיש לנו ממש בשפע מסביבנו, הושט היד וגע בם.(נשמע קצת כמו שם של פירמת עורכי דין הונגרית: הוֹשְטָה, יָד וגָבָּם).
משהו בסגנון הכתיבה אמר לי חכה רגע, קרא עוד קצת. ואולי עזרה ממש במקצת גם הבת שלי שקראה את הספר לפני ואמרה לי תמשיך לקרוא עוד קצת. חכה.
נקודת המסט הייחודית של טוטו על החיים היא אחד הצירים המרכזיים של הספר. אפשר לאמץ אותה (אי אפשר, נקודת המבט שלנו היא חתימת האופי שלנו, אי אפשר לשנות את זה), אפשר להתווכח איתה, אפשר לדחות אותה לחלוטין. דבר אחד אי אפשר לעשות - אי אפשר להגיד שהיא לא מרתקת.
וזו גם הסיבה שכדאי להמשיך לקרוא - הייסורים אינם העיקר, נקודת המבט של טוטו היא העיקר. מי שרוצה לסבול מוזמן להתעמק ולדמיין את ייסורי טוטו הצעיר. מי שיעשה, יעשה זאת על אחריותו הבלעדית, הסופרת לא תעזור לו ובכך היא מתעלה על שורה של סופרים שכל כוחם בעינוי הקורא בתיאורי סבל מרתקים להפליא. בספר הזה יש לספוג את היסורים כמצע ורקע, מטרידים ככל שיהיו, לסיפור המעניין הרבה יותר של ההתמודדות.
ציר נוסף של הספר הוא סיפור מפיסטו וורתר, ברור לחלוטין מיהו ורתר ומי מפיסטו בספר, אפילו ברור יותר מדי וזו אולי נקודת חולשה קטנטנה של הספר.
אבל עד כמעט הסוף לא ברור איך הספר מסתיים ותאמינו לי שעדיין איני יודע
ספר מעולה

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על תודה רבה על החיים - ספריה לעם #759