ביקורת ספרותית על דרקולה - הוצאה מחודשת מאת בראם סטוקר

---

רשע מתפשט מעל יבשת אירופה, יללות זאבים מתריעים על בואו ואפלת הלילה עם ערפל סמיך עוטפים את הקרבן המיועד לפני שהוא טועם את הנשיכה והמציצה שבאה בעקבותיה.
הוא נולד ברומניה, בהרי הקרפטים, בטירה גבוהה ורמה אבל לא היה לו די בעריפת ראשיהם של עותמנים וסלג'וקים וכעת הוא רוצה עוד והוא לוטש עיניים ליבשת הרחוקה, לרחובותיה של לונדון, שם ימצא את קרבנותיו החדשים...
הספר דרקולה התיש אותי מעט, אמנם ההתחלה הייתה טובה, עם מתח שבנה שעצמו לאט ודן סביב עו"ד אנגלי שמגיע לטירתו של הרוזן דרקולה על מנת לסגור עבורו עסקאות נדל"ן בלונדון; כמובן שאינו יודע על טבעו של מארחו אבל חשדותיו מתעוררים די מהתחלה ואת מחשבותיו והגיגיו הוא מעלה על כתב בצורת יומן ומכתבים ממוענים אבל אז מסתיים חלק אחד ואנחנו קופצים ללונדון, לדמויות אחרות אבל בעלות זיקה אחת לשנייה וכולן נחשפות , וכולן מוכתמות.... וחלקן נרדפות על ידי דרקולה ונפגעות וחלקם רודפים אחר דרקולה ודומה שהוא מצליח לתעתע בכולם אבל אז..
אז למה בכל זאת הספר מתיש? כי הרבה מלל, הרבה פילוסופיה, הרבה שאלות ללא מענה, הכול כתוב בכתיבת מכתבים או יומנים (מאימתי יש לגיבורים זמן רב כל כך לעלות את חוויותיהם על דפי יומן? והכל נרשם ונכתב בצורה עקבית ומדויקת...)
כולם מבקשים להיות חברים של כולם, כולם מבקשים להיות אהובים של כולם, כולם מבקשים שיבטחו בהם ללא עוררין.
השלב בו חזר הספר לעניין אותי הוא השלב שבו הצייד הפך להיות הניצוד והטבע והטופוגרפיה חברו לעשות ולהביא צדק לעולם ואני התעטפתי בעולם האפל, כמו שמיכה דקה, ונשמתי נשימה עמוקה.

https://www.youtube.com/watch?v=kgOZEnb3YEA

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על דרקולה - הוצאה מחודשת