#
לפעמים ספר שאתה קורא בלי ציפיות מיוחדות מעורר אצלך איזה נקודה שלא חשבת עליה, איזו תובנה או ידע שלא היו שם קודם. ההפתעה הזו היא כנראה אחת הסיבות לקריאת ספרים.
זה ספר העוסק בקוריאה הצפונית. לא נושא שעניין אותי במיוחד והיה לי מעט מאד ידע עליה. אז הנה תקציר, באדיבות וויקיפידיה והסופר. שתי הקוריאות – שהן עם אחד עם שפה ומנהגים משותפים – התפצלו אחרי מלחמת קוריאה (1950-1953) כתוצאה מחלוקת-השפעה, פעילות מאוסה שרווחה מאד בסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה העשרים. קוריאה הדרומית היתה לאיזור השפעה אמריקאי וקוריאה הצפונית - איזור השפעה סובייטית. יש בה משטר קומוניסטי-מלוכני (המצאתי את ההגדרה...) כולל ירושת השלטון, פולחן אישיות ומשפחת המנהיג, הזוכה לתארים כמו "נשיאה הנצחי של המדינה" שהוא הנשיא הראשון, המת או "המנהיג האהוב", "כוכב הצפון" וכיוצא באלה. קים איל סונג (אביו של המנהיג הנוכחי) פיתח את אידיאולוגית הג'וצ'ה – הסתמכות עצמית ומשק אוטרקי - מה שהשאיר את התושבים במצב קבוע של רעב ובורות. הדגמה טובה לאופיו של המשטר הזה היא, שלאחר רעב המוני בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת ומוות של בין 800.000 ל-3.5 מיליון בני אדם, הוא קיבל החלטה לתת קדימות לצורכי הצבא(!!!) ולהפוך למדינה עם צבא חזק ויכולת גרעינית, שתושביה מלקטים תולעים וחיפושיות למאכל, ילדים נטושים מורעבים ברחובות, לחולים, זקנים ונכים מומלץ להתפלל (בסתר) לאבותיהם לעזרה. מה שיפה בסיפור הוא שהמדינה אינה צריכה לפתח שוק כלכלי עצמאי. מספיק שהיא תכריז "בעל הבית השתגע" ותערוך ניסוי - גם כושל - בטילים ארוכי-טווח כדי לקבל סיוע עתק מארצות הברית ומדינות מודאגות אחרות, סיוע שיגיע ישר לידיו של הסחטן הראשי האוכל ושותה את כל האוכל שעמו לא רואה.
מעטפת הסיפור היא מותחן שהגיבורה שלו היא אשה צעירה, חוקרת את תרבות קוריאה הצפונית, שתאומתה הזהה נעלמה לפני כ 12 שנה ללא רמז למקום הימצאה. החוקרת הצעירה נשלפת ממשרה מבטיחה באחת האוניברסיטאות לתפקיד ב CIA והסיפור מעניין ומותח מאד.
מעבר להיותו סיפור מתח הוא מתאר – תיאורים מאד אמינים וגורמים להזדהות – את החיים במדינה בה לאזרח אין שום דבר בר-קיימא. הוא יכול להיות מדלת העם או מהשיכבה הדקה של בעלי הפריבילגיות. הוא יכול להיות זקנה שמנסה לשרוד ולהתמודד עם "מפקחים" ומלשינים או שגריר צעיר ומבטיח. ברגע אחד, בגחמה של מישהו הם יכולים למצוא את עצמם במחנה ריכוז ולהתמודד עם עינויים רעב ונכות, להחקר בשאלות תמוהות בלי לדעת במה הם נאשמים.
מי שנתקל בספר – אנא התעלמו מהדרך המשונה בה נכתב שם הסופר בעברית. לא מדובר ב"דברים בטלים ג'ון" או ב"דרכנו במדבר ג'ון". כתר החליטה, כנראה, להשתעשע קצת על שם הסופר. היה צריך להיות ד.ב. ג'ון בדיוק כמו שהוא כתוב באנגלית.
זה ספר מצויין שבסופו יש 6 עמודים של "דבר המחבר". לא כדאי לקרוא את זה לפני הקריאה – זה עלול להרוס חלק מהמתח. לא כדאי לוותר על קריאת הפרק המוסיף ידע על הסיפור. למרות מעט קטעים של "לא יכול להיות" אהבתי אותו מאד והאמנתי למה שהוא מספר.


















