#
לפעמים ספר שאתה קורא בלי ציפיות מיוחדות מעורר אצלך איזה נקודה שלא חשבת עליה, איזו תובנה או ידע שלא היו שם קודם. ההפתעה הזו היא כנראה אחת הסיבות לקריאת ספרים.


זה ספר העוסק בקוריאה הצפונית. לא נושא שעניין אותי במיוחד והיה לי מעט מאד ידע עליה. אז הנה תקציר, באדיבות וויקיפידיה והסופר. שתי הקוריאות – שהן עם אחד עם שפה ומנהגים משותפים – התפצלו אחרי מלחמת קוריאה (1950-1953) כתוצאה מחלוקת-השפעה, פעילות מאוסה שרווחה מאד בסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה העשרים. קוריאה הדרומית היתה לאיזור השפעה אמריקאי וקוריאה הצפונית - איזור השפעה סובייטית. יש בה משטר קומוניסטי-מלוכני (המצאתי את ההגדרה...) כולל ירושת השלטון, פולחן אישיות ומשפחת המנהיג, הזוכה לתארים כמו "נשיאה הנצחי של המדינה" שהוא הנשיא הראשון, המת או "המנהיג האהוב", "כוכב הצפון" וכיוצא באלה. קים איל סונג (אביו של המנהיג הנוכחי) פיתח את אידיאולוגית הג'וצ'ה – הסתמכות עצמית ומשק אוטרקי - מה שהשאיר את התושבים במצב קבוע של רעב ובורות. הדגמה טובה לאופיו של המשטר הזה היא, שלאחר רעב המוני בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת ומוות של בין 800.000 ל-3.5 מיליון בני אדם, הוא קיבל החלטה לתת קדימות לצורכי הצבא(!!!) ולהפוך למדינה עם צבא חזק ויכולת גרעינית, שתושביה מלקטים תולעים וחיפושיות למאכל, ילדים נטושים מורעבים ברחובות, לחולים, זקנים ונכים מומלץ להתפלל (בסתר) לאבותיהם לעזרה. מה שיפה בסיפור הוא שהמדינה אינה צריכה לפתח שוק כלכלי עצמאי. מספיק שהיא תכריז "בעל הבית השתגע" ותערוך ניסוי - גם כושל - בטילים ארוכי-טווח כדי לקבל סיוע עתק מארצות הברית ומדינות מודאגות אחרות, סיוע שיגיע ישר לידיו של הסחטן הראשי האוכל ושותה את כל האוכל שעמו לא רואה.

מעטפת הסיפור היא מותחן שהגיבורה שלו היא אשה צעירה, חוקרת את תרבות קוריאה הצפונית, שתאומתה הזהה נעלמה לפני כ 12 שנה ללא רמז למקום הימצאה. החוקרת הצעירה נשלפת ממשרה מבטיחה באחת האוניברסיטאות לתפקיד ב CIA והסיפור מעניין ומותח מאד.
מעבר להיותו סיפור מתח הוא מתאר – תיאורים מאד אמינים וגורמים להזדהות – את החיים במדינה בה לאזרח אין שום דבר בר-קיימא. הוא יכול להיות מדלת העם או מהשיכבה הדקה של בעלי הפריבילגיות. הוא יכול להיות זקנה שמנסה לשרוד ולהתמודד עם "מפקחים" ומלשינים או שגריר צעיר ומבטיח. ברגע אחד, בגחמה של מישהו הם יכולים למצוא את עצמם במחנה ריכוז ולהתמודד עם עינויים רעב ונכות, להחקר בשאלות תמוהות בלי לדעת במה הם נאשמים.

מי שנתקל בספר – אנא התעלמו מהדרך המשונה בה נכתב שם הסופר בעברית. לא מדובר ב"דברים בטלים ג'ון" או ב"דרכנו במדבר ג'ון". כתר החליטה, כנראה, להשתעשע קצת על שם הסופר. היה צריך להיות ד.ב. ג'ון בדיוק כמו שהוא כתוב באנגלית.
זה ספר מצויין שבסופו יש 6 עמודים של "דבר המחבר". לא כדאי לקרוא את זה לפני הקריאה – זה עלול להרוס חלק מהמתח. לא כדאי לוותר על קריאת הפרק המוסיף ידע על הסיפור. למרות מעט קטעים של "לא יכול להיות" אהבתי אותו מאד והאמנתי למה שהוא מספר.

אחת התמונות הקשות הזכורות לי בהקשר של צפון קוריאה היא של הסטודנט האמריקאי, אוטו וורמבייר, המורד מהמטוס כשהוא מחוסר הכרה. שבוע לאחר שובו לארה"ב דווח כי הוא מת, והרופאים עדיין מתקשים לקבוע מה קרה לו בכלא בצפון קוריאה. מסטודנט בריא וספורטיבי, שהגיע לצפון קוריאה במסגרת טיול מאורגן, ביצע בה "פשע חמור" (במונחים צפון קוריאנים) של גניבת כרזת תעמולה, הורשע ונידון למאסר של 15 שנות עבודת פרך אך שוחרר לאחר כשנה וחצי, הוחזר לארה"ב במצב של תרדמת ומוות מוחי. ספר זה פותח צוהר למה שמתרחש בצפון קוריאה. המדינה המסוגרת והמבודדת בעולם, ש "פתיחת שעריה לתיירים" היא בבחינת אחיזת עיניים של "טיול בלוף". הקוריאנים ידאגו להציג למבקרים את מה שהם רוצים שיראו ולא מעבר לזה, וזאת כשהכל מפוקח ומתוזמן ובכל פינה יש עיניים בולשות, שיחות מנוטרות ומשטרת מחשבות.

שלוש דמויות מניעות את עלילת הסיפור שלפנינו. וסיפוריהם משתלבים זה בזו. ג'ינה, בחורה אמריקאית צעירה מגוייסת לסי.אי.איי בתקווה כי גיוסה יסייע לה למצוא את אחותה התאומה שנחטפה מחופי דרום קוריאה לפני 12 שנה. צ'ו באנג-הו, בכיר במשרד החוץ הצפון קוריאני המגלה את האמת על מורשתו המשפחתית, מבין כי חייו וחיי הקרובים לו בסכנה וכי עליו לפעול במהרה שכן הדרג שלו לא יגן עליו. גברת מון, חוואית צפון קוריאנית קשישה המתחילה לסחור בשוק לאור הרעב השורר במדינה.

הסיפור מתאר את הווי החיים בצפון קוריאה תחת שלטונו של המנהיג קים ג'ונג איל. הימים הם ימי רעב המוני וכשאנשים רעבים, סיסמאות המנהיג הופכות לפתפותי ביצים והאמון במערכת מתערער. קיומם של מחנות ריכוז, עינויים, הוצאות להורג וניסויים בבני אדם הם חלק מהאירועים המתרחשים במדינה. כאשר לא כל האסירים במחנות נחשבים למתנגדי המשטר באופן ישיר אלא נעצרים בגלל הדעות המיוחסות לבני משפחתם, זאת בעקבות הוראת השליט לאסור קרובים - עד שלושה דורות - של מתנגדי המשטר. חלק מהעצורים הם נוצרים, שכן הנצרות מהווה איום על השלטון.

סיפור מרתק, מעורר מחשבה ומרחיב דעת על מדינה שידיעותיי עליה היו מעטות. אהבתי את דמויותיהם של גברת מון וקולונל צ'ו, המאירות גם לקורא את המאבק ההישרדותי היומיומי במעגל החיים האכזרי של שחיתות, מחסור, פחד ודיכוי. במקביל, הסיפור משלב מותחן פעולה קצבי, על אף שחלק מהסצינות היו קצת מופרכות, הדבר לא פגע מההנאה הכללית של הסיפור. אחרית דבר של הסופר, המתארת את התחקיר עליו התבסס לתיאור האירועים בספר, מרתקת ומאירת עיניים.

ואחרי קריאה כזו לא נותר אלא להרהר – ברוך שלא עשני צפון קוריאני....

7 ביקורות, 8 הצעות מכירה, רק גברים כתבו על הספר? אחר כך אם אמצא פנאי לכך אעיין בדבר, מישהו כתב זה שהכי בולט כי כתב רק שורה אחת שזה דומה ל 1984, אז כנראה מאוד אקטואלי לעכשיו, בכל מיקרה כנראה אם לא היינו בתקופה הנוכחית לא הייתי קוראת את הספר הזה בכלל כי זה נורא ליקרוא על חיים כאלה איך חברה שלי אמרה לי אתמול זה לא הוגן זה לא צודק אין צדק במתואר למשל בספר הזה, היא לא דיברה על הספר הזה אלא על מצב של אלימות שמובילה לתחושה הזו, טז האם יש מושגים כאלו בכלל בעולם ו מוסר ? אני לא אוהבת את המילה צדק ומדברת על הסכמה, כנראה שחברתי כל כך צודקת ואינני רק מסכימה איתה אלא אף יותר מכך כשאני קוראת על צפון קוריאה כאן. מה שצורם לי זה האמריקאיות שמובעת כאן אנחנו נציל את העולם ממה שלא טוב בו אנחנו אנשי החופש והחירות הלוואי שזה יהיה נכון חוצ מזה שכול אחד רצוי וכדאי לו שיציל את עצמו אך החוסר אונים של אנשים בני אדם בני אנוש שניקלעו לחיים במישטר כזה או שנחטפו על ידייו דיכוי זה מזעZזע, את האמת טרם סיימתי לקרוא את הספר שאני כל כך קשה לי איתו מצד אחד ומצד שני נהנת כרגע מסיפור סקרנו ת ומעיניין שמיתגלה לי מה גם שהסופר כותב את זה כדרמה רומן ולא רק מתח פוליטי אז זה סבבה לגמרי. טוב אולי אחזור לכאן מתישהו בינתיים המון תודה רבה ורוב שלומות. 29.12.2021

ספר מתח מצויין. החוויה של ליווי הגיבורים בחייהם תחת משטר רודני מחלחלת לקורא. אותי זה החזיר לאח הגדול של 1984. מאד מומלץ.

כמה הרהורים עלו בי בקריאת הספר המצוין "כוכב הצפון" המתאר את המשטר הצפון קוריאני הנורא והדרכים בהם ניתן להחזיק עם ואוכלוסיה של כ 25 מיליון איש במשטר פחד, רעב והפחדות.
הספר הוא המשכו של ספר שתיאר בריחה ממחנה "עבודה", "חינוך מחדש". הספר מופיע ברשימת הקריאה שלי.
אני זוכר כי חיפשתי במפות גוגל , ונדהמתי מגודל מחנה 22 שמככב בספר זה, רק המבט על הגדרות והמגדלים מבהיל. החלוקה לתתי מחנות מרשימה ומהפנטת את המחשבה.
אבל העיקר הוא כיצד ניתן לשלוט במסה עצומה כזאת של אנשים, (אני יודע כי בסין וברית המועצות הכמות גדולה יותר). התשובה מוצגת בספר והיא באמצעות שליטה על אמצעי התקשורת, פחד, רעב, תלות בספק מזון "רשמי", והחלק החשוב ביותר הוא הכנסת אי ודאות לכל ערך של הפרט: הקיום, המשפחה והשינויים בתקנות וחוקים, הם תוספת כוח למנגנון השליטה.
כל זה מתואר בצורה סיפורית מבריקה. בספר מתח מרתק.
שלטון עריצות דורש אויב, וכתוצאה מזה יש לו "זכות" לפתח אמצעי דיכוי וגחמות כמו נשק להשמדה המונית, ניסויים בבני אדם , כמו הפאלון גונג והאויגורים בסין, או בחירה אקראית של "דיסידנטים" בספר זה. מרגע שאדם כזה נכנס להגדרה " המתאימה" , הרי גופו וחייו הופכים לחסרי ערך וניתן לבצע בהם ניסויים כמו "תרומת אברים" באדם חי אצל הסינים, או חשיפה לקרינה או רעלים בספר זה.
תגובת הפרט לדיכוי כזה נבלמת בחלקה על ידי, "הודעות משמחות" של מנה נוספת של מזון או הקלה טיפשית אחרת. כמו שכתב סולזניצין בספרו "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ': בסוף היום מסכם שוחוב לעצמו שהיה זה יום טוב. מעמדו בהיררכיה הפנימית של האסירים לא התדרדר, הוא הצליח להשיג תוספות מזון ולסחור בטבק עם אסיר שקיבל חבילה, מצבו הבריאותי תקין והוא עדיין בחיים ולא בצינוק".
גם משא ומתן עם שלטון כזה על ידי מעצמה כמו ארה"ב נדון לכישלון, האמריקאים מציעים מענקים שונים ומקבלים בתמורה...חררה.
הספר מתאר הצעה כי במקום סנקציות יש לנהוג ביד פתוחה וליברלית, ואני חייכתי כי נזכרתי באיראן המתגרענת והחוזה המפואר שנחתם אתה.
והסוף, של הספר מרשים יותר, מת האב המייסד של צפון קוריאה ובמקומו עולה..קים ג'ון איל.. צדיק גדול.
אכן זאת בעיה, וסדנא דארעא חד הוא.
למרות כובדה של הביקורת, הספר מבריק קל לקריאה ומרתק.

ספר מצוין ברובו המתאר את האכזריות של צפון קוריאה ומה שטיפת מח יכולה לעשות לאנושות תוך כדי מתח ותיאור דמויות בצורה נפלאה אז למה נתתי 4 ולא 5 הסוף קצת הזוי אני לא רוצה לעשות ספוילר אבל קשה לי להתחבר לספר שבסיומו למשל רצחו את טרמפ או אובמה כשאני יודע שזה לא

ספר מתח שאינו אמין במיוחד בתיאור העלילה "הכביכול" מותחת. המבצע שבו כביכול סוכנת סי.איי.אי מצליחה להגיע עד לשליט צפון קוריאה ואף לגרום למותו - לא נראה אמין לחלוטין ואפילו די מופרך. הסיבה היחידה לספר הזה - מבחינתי - זה התיאור יוצא הדופן (וכאן אני כן משוכנע באמינות) של החיים בצפון קוריאה -האכזריות של השלטונות, הדוגמטיות והאמון הבלתי ניתן לתיאור בכלל של העם בשליט היחיד והמושחת.צירוף המקרים בין סיפורה של גב' מון לבין סיפורו של בכיר הממשל שהודח והוכנס למחנה ריכוז צ'ו - גם הוא קצת דמיוני ודי מופרך. סיפורה של סוכנת הסי.איי.אי ג'נה וילימאמס וסיפור אחותה התאומה שנחטפה לצפון קוריאה וכל קורותיה שם - גם הם נושא טוב לסיפור מתח - אבל שוב... לא השתכנעתי.
בקיצור - בהחלט אפשרי לקריאה מותחת ומעניינת - רק חבל שלא כל כך מחזיק מים מבחינת האמינות.