ביקורת ספרותית על ציפור לבנה מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה

---

ג'וליאן, 2020. ז'וליין, 1945. 75 שנים של חיים מבעד לשמות.

הרי ידוע שלכל אדם יש שם, שנתן לו אלוהים, ונתנו לו אביו ואמו. אבל מה אם מאחורי השם הזה נחבא עולם שלם של היסטוריה?

השבוע קראתי את הספר החדש של ר"ג' פלאסיו, מי שהביאה אל העולם את יצירות המופת: "פלא" ו"אוגי ואני". הפעם – רומן גרפי מדהים ביופיו ובמסריו.

באופן מדהים מצליחה שוב פלאסיו להעלות אל פני השטח נושאים כה חשובים. זה מופלא בעיניי שספרים כאלה נמצאים על המדף בחנויות הספרים, שהם זוכים להצלחה, ושהם מגיעים עד לידיהם של ילדים וילדות, נערים ונערות (וכן, גם למבוגרים שבינינו).

בדומה לספרה "אוגי ואני", מביאה הפעם פלאסיו ב"ציפור לבנה" סיפור חדש של הגיבור המוכר ג'וליאן. למי שהספיק לשכוח – ג'וליאן, הבחור שאהבנו לשנוא מהספר "פלא", זה שהרביץ, הקניט, התעלל וצחק עד בלי די על אוגי – רק בגלל מגבלותיו.

חשבו לרגע: כמה קל עבור סופר לייצר תמונה של רע וטוב? כמה קל עבור סופר (או יוצר מכל סוג שהוא) לגרום לנו לאהוב מישהו עד כלות ובו בזמן לשנוא את מי שעושה לו רע?

אבל חשבו על זה טיפה יותר לעומק: האם מישהו מכם לא פגע אי פעם באחר? האם מישהו מכם לא עשה אי פעם טעויות? הרי מי מאיתנו לא העליב, צחק, או התבדח על אדם אחר בשלב כלשהו בחייו? כולנו עשינו זאת. לעזאזל, לפעמים חלקנו נופלים למקומות האלו עד היום.

נראה שפלאסיו מבינה את זה ומחליטה לא לזנוח את הדמויות הללו. הסיבה לכך פשוטה ודי הגיונית: גם בדמויות האלו יש טוב, ויותר מזה – גם בכל אחד מאיתנו יש רע.

לא מעט מאיתנו טועים לחשוב כי מעשים רעים מגדירים אותנו כבני אדם. התפיסה הזאת שגויה בעיניי, כי המעשים הרעים שאנחנו נוקטים בהם – הם המעשים עצמם ותו לא. מיד לאחריהם, אנחנו יכולים להחליט להשתנות. אנחנו יכולים ללמוד מהטעויות ולהפוך להיות טובים יותר – לנו, לאחרים ולסביבה.

הרעיונות האלו מקסימים בעיניי. הדרך בה פלאסיו נותנת קול לכל דמות שהיא יצרה מדהימה ומופתית. ג'וליאן הוא ילד טוב, ונכון, הוא עשה דברים נוראיים – אבל נראה שהוא מבין את הטעויות שלו ולומד מהן.

ואם לא די בכך – ההיסטוריה סביב שמו של ג'וליאן גם היא אירונית בצורה בלתי רגילה. ז'וליאן, בחור מוגבל פיזית בעקבות מחלת הפוליו שתקפה אותו בגיל צעיר – עזר לסבתו של ג'וליאן בתקופת השואה והציל את חייה.

"זה השם, מכל השמות בעולם, שחרטתי על לוח ליבי. זה השם שנתתי לאבא שלך, וזה השם שהוא נתן לך: ג'וליאן."
-ר"ג' פלאסיו

גלגל החיים הזה שפוגש את ג'וליאן בספר – הוא גלגל החיים שפוגש את כולנו מדי פעם. הבחור ההוא שצוחק על אנשים עם מגבלויות הוא זה שקרוי על שמו של אחד כזה, וההבנה הזאת רק תחזק את השינוי שעוד יחול בו.

מלבד המסרים החשובים הללו עבור הדור הצעיר, פלאסיו הצליחה להרכיב רומן גרפי בנושא השואה – דבר שבעיניי נחשב למשהו קשה מאין כמותו. הרי כמה ספרי שואה כבר קראנו, במה עוד אפשר לחדש? ויותר מהכל – איך אפשר למשוך את הדור הצעיר שוב ושוב ושוב, בכל פעם מחדש, אל נושא השואה?

וגם על זה מגיע לה שאפו. היא הצליחה לעשות את זה באופן מדויק, עדין אך בה בעת מצמרר, ולא פחות חשוב – אופטימי. נכון, השואה זה נושא קשה, ולי אישית היא נוגעת במקומות כואבים. אבל אחרי הכאב, העצב וחוסר התפיסה – צריכה לבוא מסקנה מהותית לחיים. מי שתיארה זאת בצורה מדויקת עוד קודם היא מרג'אן סטראפי באחד מהרומנים הגרפיים הטובים ביותר שקראתי אי פעם – "פרספוליס".

"העולם אומר לי שוב ושוב שנולדנו כדי לשנוא זה את זה. ואני אומרת לעולם, שאי אפשר לשנוא את מי שהוא בשר מבשרך."
-מרג'אן סטראפי

תוך כדי הסתובבות בעולם המשוגע, המפחיד וחסר המעצורים הזה, אנחנו צריכים לפקוח עיניים ולהסתכל סביבנו. מי עומד מולנו? איך הוא מרגיש? ההסתכלות שלנו צריכה להיות פשוטה – אף דת, מין, נטייה מינית, מקום מגורים, מוצא, מראה חיצוני ועוד אינספור פרמטרים אחרים – אף אחד מהם לא יגדיר את מי שאנחנו.

חלה עלינו החובה ללמוד. ללמוד עד בלי די. ללמוד אחד מהשני. כל יום. כל היום. זה הדבר הכי מדהים שמאפשרת לנו האנושות. תחשבו על זה – כל אחד מאיתנו חווה את עולמו בצורה אחרת, ובאמצעות השיח בינינו אנחנו יכול לנסות לראות את עולמו של האחר.

בואו ביחד נהפוך את העולם למקום טוב יותר. בואו ביחד נדאג שאף אחד לא יידע מהו עוול, שאף אחד לא יחווה רוע, שאף לא ירגיש על בשרו מהן גזענות ואפליה.

זה אפשרי, וזה מתחיל בנו.

» ביקורות נוספות של לידור
» ביקורות נוספות על ציפור לבנה