ביקורת ספרותית על קולו של המלאך מאת גיום מוסו
ספר בסדר

---

אישית, לא התחברתי.

כבר מההתחלה, הכריכה לא משכה אותי (בלשון המעטה). התקציר שסיפר לי על סופר צרפתי, גם לא גרם לאהדה רבה.

למרות זאת החלטתי כן לקרוא, אמרו שהוא ספר מומלץ.

כבר מתחילת הספר, וכך לכל אורכו, יש הרבה שורות מיותרות, אבל לא רק שהן מיותרות, הן גם מעצבנות/מתסכלות.
השורות הללו מכילות פירוט רחב ולא מעניין על מאכלים בעיקר, ועל רכבים ורחובות. נשמע שהסופר פשוט מאוהב באוכל והחליט להעביר את זה לכל מי שיהיה מוכן להקשיב (כמו כן הדמות הראשית היא שפית עולמית..).

אבל עזבו,
בואו נגיע לבעיה העיקרית של הספר הזה.
העלילה.
נניח ששני אנשים בטעות החליפו פלאפונים.
אבל ככל שהתקדמתי בקריאה, הספר הפך להיות כבר חצי מד"ב. באמת, כמה צירופי מקרים בספר אחד? אם כל אחד מהם היה בספר משלו, מילא. אבל לכתוב כל כך הרבה דברים נדירים בספר אחד - קצת פחות תופס.

לא אשקר, אכן היה מתח ורצון לדעת מה יקרה בסוף (בעיקר בחלק האחרון).

אבל באמת שהרגשתי זלזול באינטיליגנציה של הקורא, גם בגלל הפירוט המיותר וגם בגלל הנדירויות של המקרים המסופרים.

» ביקורות נוספות של הקוראת
» ביקורות נוספות על קולו של המלאך